האיש פרש גמלאות אחרי 46 שנה, אך ביהמ"ש למשפחה קבע שחלקה של האישה יחושב לפי ותק של 35 שנה, משום שהיא לא תרמה להמשך הצבירה בשנים הרבות שחלפו מאז הגירושים. ביהמ"ש המחוזי הבהיר כי הסכם הגירושין בין השניים לא עשה הבחנה כזו - ויש לקיימו כלשונו.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את ערעורה של אישה נגד בעלה-לשעבר וקבע כי היא זכאית למלוא כספי פיצויים שקיבל עם פרישתו לגמלאות מחברת החשמל. סגן הנשיא שאול שוחט, והשופטים נפתלי שילה ועינת רביד, הפכו את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שקבע כי האישה זכאית רק לחלק מהכספים שקיבל האיש עבור ותק מסוים, ולא עבור כל שנות עבודתו.
בני הזוג התגרשו ב-1999 במסגרת הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. סעיף מסוים בהסכם קבע כי האישה שותפה שווה לפיצויים שיקבל האיש מקרן הפיצויים של חברת החשמל.
בינואר 2015, האיש יצא לגמלאות לאחר 46 שנות עבודה. ב-2016 הגישה גרושתו תביעה לחלוקת הכספים שקיבל עם פרישתו בהתאם להסכם.
לפני כשנה וחצי, בית המשפט לענייני משפחה קבע שהיא זכאית לחלק היחסי במענק הפרישה שקיבל עבור ותק של עד 35 שנה, אבל אינה זכאית לחלק כלשהו במענק בגין הוותק שצבר בשנים שלאחר מכן.
בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהאיש החל לצבור את זכאותו למענק שמעל ותק של 35 שנים רק ב-2004, ואילו למערערת "לא היתה כל תרומה לצבירה זו שנים כה ארוכות לאחר מועד הקרע ומשניתק הקשר לתקופת הצבירה המשותפת, אין מקום לקבוע שזכות זו משותפת לצדדים".
בערעורה טענה הגרושה כי בית המשפט שגה כשנתן "פרשנות חדשה" להסכם הגירושין והתערב בו. לשיטתה, מאחר שנקבע כי המענק הוא בגדר "פיצויים", הרי שההסכם קובע שכל כספי הפיצויים הם ברי איזון, ואין בו הגבלה עד לוותק של 35 שנים.
הבעל-לשעבר (המשיב בהליך) טען, בין היתר, כי ההסכם דרקוני ו"חונק", וקבלת הערעור עשויה להביא לקריסתו הכלכלית.
ככתבו וכלשונו
ואולם, השופט שילה שכתב את פסק הדין, קיבל את גישת המערערת. הוא הבהיר כי מרגע שבית המשפט קבע שמענק הפרישה הוא בגדר פיצויים, ומאחר שבהסכם שהמערערת תקבל את חלקה היחסי ב"קרן פיצויים" ללא אבחנה בין סוגי הפיצויים, הרי שהיא זכאית לחלקה היחסי במענק כולו.
השופט אף ציין כי "טענת המשיב שקבלת הערעור תביא לקריסתו הכלכלית, בכל הכבוד אינה טענה כלל. המשיב חתם על הסכם שקיבל תוקף של פסק דין ועליו לקיימו ככתבו וכלשונו."
כמו כן, השופט הבהיר כי פרשנות זו של ההסכם תואמת גם את הדין הכללי בדבר זכאותה של בת הזוג לקבל את זכויותיה, גם לגבי מרכיבים שהתגבשו לאחר מועד הקרע אולם שורשם נטוע בתקופת החיים המשותפים.
בהקשר זה השופט הבהיר כי "מענק הפרישה לאחר עבודה של 35 שנים הגיע למשיב גם בזכות אותן שנים לא מעטות (מעל 24), שבהן הצדדים היו נשואים. לא ניתן להתעלם משנים אלו שעל בסיסן 'צמח הפרי' של מענק הפרישה בגין מעל 35 שנות עבודה".
לכן נקבע כאמור, כי המערערת זכאית לחלקה היחסי גם ביחס לרכיב המענק שנוגע לתקופת העבודה שמעל 35 שנים (בהתאם לחישוב שביצע אקטואר).
המשיב חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד אורית מור סיניבר
- ב"כ המשיב: עו"ד אור ליסקר
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין