ביהמ"ש חשף: תבעו פיצוי על חריגות בנייה שביצעו בעצמם

הזוי: בני זוג שרכשו לפני עשור דירה בירושלים, תבעו מהמוכרת כחצי מיליון שקל, בין היתר, עקב גילוי עבירות בנייה משמעותיות. אלא שראיות שהסתירו ונחשפו בביהמ"ש העלו כי הם אלה שביצעו את החריגות האסורות. 

* עדכון: בעקבות ערעור שהגישו בני הזוג הגיעו הצדדים לפשרה ולפיה פסק הדין של    בית משפט השלום יבוטל והמוכרת תפצה את בני הזוג ב-65 אלף שקל.  

בני זוג, תושבי ארה"ב, תבעו לפני כ-3 שנים אישה שמכרה להם דירה בשכונת בית וגן בירושלים, בה נטען, בין היתר, כי המוכרת בנתה בדירה תוספות לא חוקיות ללא ידיעתם. אולם בבית המשפט התגלה כי מי שביצע את הבנייה הם לא אחרים מאשר התובעים. השופטת תמר בר-אשר צבן הורתה להעביר את פסק הדין למחלקה המשפטית של עיריית ירושלים.

הסכם המכר נחתם בשנת 2007. בדצמבר 2013 – שש שנים ושמונה חודשים לאחר רכישת הדירה – הגישו הרוכשים את התביעה בטענה לאיחור ברישום הבניין כבית משותף ובהעברת זכויותיהם, ולחריגות בנייה משמעותיות. בסך הכל דרשו התובעים פיצוי של כחצי מיליון שקל על הנזקים שלכאורה נגרמו להם עקב התנהלות המוכרת.

המוכרת, קשישה כבת 80, טענה בין היתר כי הסיבה לאיחור ברישום נטועה עמוק בהתנהלות התובעים, והכחישה כי היא אחראית לחריגות הבנייה תוך שהדגישה כי מעולם לא גרה בדירה.

המוכרת אף הציגה בבית המשפט התכתבויות המעידות על כך שעורך הדין שלה הוא שגילה על חריגות הבנייה, אחרי שהתובעים כבר קיבלו את המפתחות. עוד לטענתה, העובדה שהדירה קיבלה טופס 4 מראה שבתקופת החתימה על הסכם המכר לא היו חריגות.

לא מעט תמיהות

בפסק הדין שניתן לפני ימים ספורים העירה השופטת בר-אשר צבן כי התובעים הגישו לה מסמכים סלקטיביים במתכוון. למעשה, התמונה המלאה התקבלה רק אחרי שהנתבעת השלימה את החסר. כשמלוא המסמכים (90 במספר) הגיעו לידי השופטת, הם הותירו בליבה ספק רב בנוגע לאמיתות טענות התובעים והיא אכן דחתה אותן בזו אחר זו.

כך למשל, בנוגע לרישום והעברת הזכויות, השופטת התרשמה כי "הנתבעת השלימה את כל הפעולות שנדרשה לעשות" ממש לאחר חתימת הסכם, וכי התובעים "הם אלו אשר גרמו במחדליהם לכל העיכובים".  

עניין נוסף היה חריגות הבנייה. השופטת קבעה כי לא רק שהתובעים לא הוכיחו שהנתבעת אחראית להן, אלא שהם אלה שביצעו אותן בעצמם.

השופטת פירטה שלל ראיות שמצביעות על כך, כמו התשריט שצורף להסכם ומעיד כי בעת החתימה על ההסכם הדירה הייתה בנויה בדיוק לפי היתר הבנייה.

ראיה נוספת היא העובדה שמי ש"עלה" על החריגות הוא עוה"ד של הנתבעת שהאשים בהן את התובעים ואף הודיע כי הוא שוקל לפנות לרשויות. התובעים לא הכחישו את ההאשמה שהופנתה כלפיהם באופן תמוה, ולאורך שנים לא טרחו לבקש מהנתבעת פיצוי וגם לא להכשיר או להרוס את החריגות. הפעם הראשונה שטענו כנגדה הייתה בעת הגשת התביעה – סמוך למועד ההתיישנות. השופטת בר-אשר צבן כתבה כי "התנהלות זו מצד התובעים... מעלה לא מעט תמיהות".

כמו כן, השופטת ציינה כי מחיר הדירה מעיד על היעדר קשר בין המוכרת לבין עבירות הבנייה. הדירה נמכרה תמורת 720 אלף דולר –  סכום שהולם את שווי השוק של הדירה המקורית ולא של דירה עם תוספות בנייה של שני חדרים, אמבטיה ופריצת יציאה אחורית.

טעמים אלה, ונוספים שפורטו בפסק הדין, הביאו לדחיית התביעה במלואה. השופטת הורתה כאמור על העברת פסק הדין לרשויות עקב עבירות הבנייה וחייבה את התובעים בהוצאות של 40 אלף שקל.

* עדכון: ביום 16.7.17, במסגרת ערעור שהגישו התובעים, אישר בית המשפט המחוזי הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים ולפיו פסק הדין של בית משפט השלום יבוטל והמוכרת תשלם לתובעים (המערערים) 65 אלף שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד חגי הופן
• ב"כ הנתבעים: עו"ד יוסף בן-דור, עו"ד צחי יעקולב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.