אם טענה במסגרת סכסוך גירושין כי לבית הדין אין סמכות לדון במזונות, והגישה תביעה לבית המשפט למשפחה. היא נדחתה על הסף לאחר שהשופטת שוכנעה כי האם הסכימה בעבר שהנושא יידון ברבני.
בפעם השנייה בתוך שנה, בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה תביעה של אם למזונות ילדיה כולל מזונות זמניים רטרואקטיבית, בנימוק של חוסר סמכות. השופטת רונית גורביץ קיבלה את עמדתו של האב והורתה על סילוק התביעה על הסף, "הואיל והסמכות לדון במזונות הקטינים קנויה זה מכבר לבית הדין הרבני."
הפרשה החלה בשלהי 2018 כאשר האב הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני, אליה כרך את נושא מזונות הילדים. האם הגישה כתב הגנה, ולא התנגדה לעצם סמכותו של בית הדין לדון במזונות. בהמשך הגישה בקשות שונות שהובילו להימשכות ההליך, כך שעד היום בית הדין לא הכריע בעניין המזונות.
לנוכח התנהלות זו בית הדין קבע כי יש לו סמכות לדון במזונות הילדים, על בסיס סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים שלפיו ניתן לדון בנושא בהסכמת הצדדים.
במקביל לכך האם הגישה תביעת מזונות בבית המשפט למשפחה, אולם השופטת הורתה על סגירת ההליך לאחר שבית הדין הרבני הודיע שהסמכות לדון בנושא שלו.
למרות זאת, לאחרונה הגישה האם פעם נוספת תביעת מזונות בבית המשפט לענייני משפחה. היא התבססה על פסק דין של בית המשפט העליון שניתן לפני חודשים ספורים, אשר חזר על הלכת שרגאי שלפיה לא ניתן לכרוך תביעה למזונות ילדים בתביעת גירושין, וכי נושא המזונות מצוי בסמכותו הבלעדית של בית המשפט לענייני משפחה.
מטעם האב נטען כי פסק דינו של בית המשפט העליון לא חל במקרה זה, שכן בית הדין קנה את סמכותו לדון במזונות בהסכמת הצדדים, שנלמדת בין היתר מהתנהגותה של האם.
האב הוסיף וטען בין היתר כי האם מעולם לא ערערה על החלטת בית הדין הרבני שלפיה הסמכות לדון במזונות הילדים נתונה לו מכוח הסכמת הצדדים, וכעת היא מנסה להתחמק.
מושתקת מלטעון אחרת
לאחר שפירטה בתמציתיות את טענות הצדדים, השופטת גורביץ קבעה כי הדין עם האב. בין היתר, השופטת הפנתה לכך שהאם אכן לא ערערה על החלטת בית הדין הרבני להותיר את הסמכות בידיו, ובפרט על הנימוק שהתבסס על סעיף 9 לחוק. לכן לפי השופטת, כעת היא "מושתקת" מלטעון אחרת.
השופטת הוסיפה שגם אם מלכתחילה לא הסכימה מפורשות, הרי שהסכמת האם לסמכות בית הדין לדון בתביעה נלמדת מעצם השלמתה עם החלטת בית הדין ומהעובדה שהמשיכה להגיש בקשות שונות בעניין המזונות, למשל לדחיית הדיונים, לאותה ערכאה.
בהמשך השופטת אף קיבלה את טענת האב שלפיה פסיקת העליון אינה רלוונטית למקרה, וציינה כי בכל מקרה לא ניתן להחיל את פסיקתו באופן רטרואקטיבי על הליכים שכבר מתנהלים לגופם בבית הדין.
על כך הוסיפה השופטת כי "לא ניתן להתעלם מהחלטות שניתנו על ידי בית הדין הרבני, מכוח עיקרון כיבוד הדדי בין ערכאות..."
מטעמים אלה, הוחלט כאמור לדחות את הבקשה על הסף. האם חויבה לשלם לאב הוצאות בסך 3,000 שקל.
לקריאת פסק הדין בתלה"מ 5938-10-19
- ב"כ האם: עו"ד ציון סמוכה, עו"ד אהוד לוי
- ב"כ האב: עו"ד זאב ולנר
עו"ד סמדר נבות
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין