אישה שרכשה חצי דירה נאלצה להתמודד עם תביעה לביטול העסקה שהגישו נגדה השותף בנכס והידועה בציבור של אביו. ביהמ״ש קבע שאף שלשניים זכויות גם בחלק שלה, תקנת השוק מונעת את ביטול ההסכם.
ב-2010 נפטר אדם והותיר חצי דירה בבת ים, ידועה בציבור ושני בנים. אחד הבנים לא נרשם כבנו עקב ממזרות. הבן החוקי העביר את הזכויות בחצי מהדירה לגרושתו והיא מכרה אותן. בתביעה שהגישו הבן הלא חוקי והידועה בציבור נגד הרוכשת הם טענו שיש להם זכויות במחצית שנמכרה ויש לבטל את ההסכם. בית המשפט דחה את התביעה לאחר שקבע שהעסקה בוצעה בתום לב.
לאחר פטירת המנוח פעל בנו החוקי לקבל צו ירושה על שמו. כשנתיים לאחר מכן הוא העביר את הזכויות בחצי הדירה שירש מאביו לגרושתו במסגרת הסכם גירושין. המחצית השנייה נותרה רשומה על שם הבן הלא חוקי (שירש אותה מסבתו).
במאי 2017 בעקבות הליך בו פתחו הבן הלא חוקי והידועה בציבור של המנוח, ניתן צו ירושה מתוקן שקובע כי הידועה בציבור יורשת חצי מהעיזבון וכל אחד מהבנים זכאי לרבע.
חודשיים לאחר מכן מכרה הגרושה את זכויותיה בדירה בתמורה ל-450,000 שקל ובמאי 2018 נרשמו הזכויות על שם הרוכשת.
באוקטובר של אותה שנה הגישו הבן הלא חוקי והידועה בציבור תביעה נגד הרוכשת לביטול ההסכם.
לטענתם, הבן החוקי פעל במרמה לקבלת צו ירושה לפיו הוא היורש היחיד והעלים את דבר קיומה של בת הזוג ואת קיומו של אחיו למחצה. הם הוסיפו כי הוא וגרושתו עשו יד אחת על מנת להבריח את זכויותיהם בדירה.
עוד לדבריהם, הנתבעת רכשה חצי דירה מבלי שראתה אותה והיא אפילו לא ביררה מי השותף שלה בדירה. זאת, תוך שהיא עוצמת עיניה במודע ומתעלמת מכל תמרורי האזהרה. הם הוסיפו כי הדירה נמכרה במחיר נמוך משמעותית מהשווי הריאלי.
לטענת הנתבעת, צו הירושה המקורי לא הוצא במרמה מאחר שבאותה עת התובע לא היה רשום כבנו של המנוח. היא הוסיפה כי התובעים ״ישנו על זכויותיהם״ ולא טרחו לקבל צו ירושה מתוקן במשך שנים רבות ובכך הביאו במו ידיהם ל״תאונה הקניינית״.
התרשלות רבתי
השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי הרוכשת עמדה בדרישות תקנת השוק שבחוק בכך שבין היתר, הסתמכה על הרישום ובדקה שמדובר ב״נסח נקי״, שילמה את התמורה ופעלה בתום לב.
לדבריו, הרוכשת לא הייתה חייבת לבדוק מי בפועל שוכר את הדירה או להזמין נסח היסטורי מלשכת רישום המקרקעין ואין כל פגם בהסתמכות על נסח עדכני.
זאת ועוד, אין חובה על רוכש לברר אצל שותפו העתידי לנכס מה מצב הנכס. כמו כן, גם אם הנתבעת הייתה ניגשת לדירה ופוגשת את הדיירת הדבר לא היה מעלה ולא מוריד ושום מידע מהותי על בעלי הזכויות בנכס לא היה מתווסף שכן מה שקובע הוא המרשם.
השופט קבע כי במועד בו הסתיימה העסקה ברישום לא היה כל רמז לכך שקיימת בעיה כלשהי עם זכויותיה של הגרושה בדירה. עוד לקביעתו, התובעים התרשלו התרשלות רבתי שעה שלא נקטו כל פעולה להבטחת זכויותיהם. ״גם לאחר שניתן צו הירושה המתוקן לא הזדרזו התובעים לבצע פעולה פשוטה של רישום הצו ובכך אפשרו את השלמת העסקה כשנה לאחר מכן״, סיכם.
התובעים חויבו בהוצאות בסך 50,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד חגי שומרון
- ב״כ הנתבעות: עו"ד גיורא גרינברג, עו"ד רובן בן טובים
עו"ד שי לביא
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין