שתי אחיות קיבלו מאמן המנוחה חלקות אדמה במתנה. אלא שאז קם האחיין שלהן והציג הסכם אחר, שלפיו סבתו העניקה לו את הזכויות בחלקות. בית המשפט קבע שההסכם המאוחר אינו מחייב.
הסכסוך המשפטי בין האחיין לדודותיו הגיע לאחרונה לסיומו, לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז קבע שהסכם המתנה לזכות הדודות נערך כדין, ואילו ההסכם שהציג הנכד חסר תוקף משפטי.
לפני כ-18 שנה בעלת החלקות הלכה לעולמה, והותירה אחריה ארבעה ילדים מנישואיה הראשונים, ושתי בנות מנישואיה השניים.
לשאלות בתחום המקרקעין:
פנו ל-עורך דין מקרקעין
בעלה הראשון של המנוחה הוריש לה קרקעות שהעבירה לילדיה המשותפים עמו, ואילו בעלה השני הוריש לה במותו זכויות בחלקות אדמה בטייבה בשטח של למעלה מ-50 דונם.
בשנת 1985, כשהיא בת 70, חתמה המנוחה על הסכם בו התחייבה להעניק את זכויותיה בחלקות שבטייבה לבנותיה מנישואיה השניים.
לימים הידרדר מצבה הבריאותי, והיא עברה לגור עם משפחתו של נכדה – בנו של בנה מנישואיה הראשונים. לימים הנכד ביקש מדודותיו (הבנות מהנישואים השניים) את החלקות בחזרה. הוא הציג בפניהם הסכם, שלפיו סבתו (אמן) העניקה לו במתנה 13 דונם מחלקות האדמה בטייבה, כאות הוקרה על הטיפול המסור.
הבנות סירבו למסור לו את החלקות, ופנו בשנת 2013 לבית המשפט המחוזי מרכז, בטענה שהסכם המתנה שהציג מזויף.
לחלופין, טענו הבנות כי גם אם אמן המנוחה אכן חתמה עליו, הרי שבמועד חתימתו היא הייתה במצב בריאותי שלא אפשר לה להבין את מעשיה.
בכל מקרה, הן טענו, הסכם המתנה הראשון גובר על השני, מכיוון שהמנוחה ויתרה על זכותה לחזור בה מהמתנה בגוף ההסכם.
הנתבע, שטען כי הסכם המתנה המקורי אבד לו והציג בבית המשפט רק עותק מצולם, טען מנגד, שהתובעות פעלו בחוסר תום לב כאשר החתימו את המנוחה על הסכם המתנה הראשון, שנערך בשפה העברית בעוד ששפת אמה - ערבית, מבלי שהסבירו לה את תוכנו.
אלא שעורך הדין שערך את הסכם המתנה הראשון זומן לעדות, וסיפר כי התרשם שהמנוחה הבינה את משמעות ההסכם וחתמה עליו מרצונה החופשי. הנתבע, מצדו, כלל לא זימן לעדות את עורך הדין שערך לדבריו את ההסכם.
חלוקה הגיונית
השופט פרופ' עופר גרוסקופף התרשם מעדותו האמינה של עורך הדין, והתייחס לכך שהתובעות אף ערכו עסקאות נפרדות בחלק מהחלקות עוד בחיי המנוחה, מבלי שהתנגדה לכך.
כמו כן, השופט הזכיר כי מדובר בחלקות שקיבלה המנוחה מבעלה השני, כך שהעברתן במתנה לבנותיו היא הגיונית, בוודאי לנוכח העובדה שאת הירושה מבעלה הראשון העבירה לילדיה ממנו. מעבר לכך, שהנתבע כלל לא הוכיח שההסכם שהציג הוא מסמך אמיתי ומחייב.
ועל כל פנים, גם אם היה מוכח שהסכם המתנה השני נחתם כדין, הוא עדיין לא היה מועיל לנתבע, מכיוון שמדובר בעסקת מתנה מאוחרת המנוגדת להסכם מוקדם יותר, פסק השופט.
מכאן, הכריז השופט על הסכם המתנה הראשון כהסכם תקף ומחייב, המקנה לתובעות אפשרות לרשום את הזכויות מכוחו במרשם המקרקעין.
לבסוף, השופט על הנתבע לעשות כל שימוש או פעולה במקרקעין, וחייב אותו בהוצאות משפט בסך 25,000 שקל.
- ב"כ התובעות: עו"ד מחמוד עאזם
- ב"כ הנתבע: עו"ד טיבי מוחמד אמין
* עורכת דין ריהאם נסאר ממשרד איימן אבורייא עוסקת במקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין