המחוזי קבע כי המדיניות הגורפת של הבנק שלא להעניק שירות לעסקי המטבעות הדיגיטליים אינה סבירה. לצד זאת נקבע כי כשנתיב הכסף שמקורו בביטקוין לא ניתן לאיתור רשאי הבנק לסרב להפקדתו בשל חשש להלבנת הון.
מאז שנות ה-60 הפעיל המנוח קיוסק בפארק הלאומי אשקלון על קרקע שהוקצתה לו לצורכי שיקום. לאחר מותו נדרשה אלמנתו להתפנות אך ביהמ"ש קבע כי הפינוי יהיה רק בכפוף להסכמתה ותמורת פיצויים של כ-200 אלף שקל.
בשנת 2012 דרשה המועצה היטל סלילה בסך 42,475 שקלים מבעלי המגרש, אך השופטת עמדתם, שלפיה בעבר כבר שולם היטל כזה על ידי בעלים קודמים.
בני הזוג נישאו במדינת ניו יורק ב-1976 אך מאז 1989 לא חיו יחד. לאחר מות האיש טענה האישה שהיא זכאית למחצית מעיזבונו. בית המשפט למשפחה דחה את תביעתה ולאחרונה נדחה גם ערעור שהגישה.
במשך 23 שנים גבתה העירייה ארנונה מבעל עסק בעיר על סמך בדיקה משנות ה-80, שב-2015 התגלתה כשגויה. שתי ערכאות קבעו כי העירייה התרשלה ותשלם על הטעות שלה, אם כי רק שבע שנים לאחור.
הנאמן בתיק פשיטת הרגל של בעלי הוניגמן טען שהזכות לקיזוז הפסדי ההון שנוצרו עקב מימוש משכנתא לטובת מרכנתיל דיסקונט – שתוביל להחזרים של 7 מיליון שקל – לא שייכת לבנק אלא לכלל הנושים. ביהמ"ש הסכים עמו.
בעל העסק טען שהמריבה גרמה לו ללחצים ולחששות כבדים לגורל העסק כיוון שאין היצע של עובדים מיומנים במקצוע. לאחר שביטוח לאומי דחה את תביעתו בית הדין לעבודה נחלץ לעזרתו.
בהליך קודם רישיונו של הנאשם נפסל ונגזרו עליו 4 חודשי מאסר על תנאי. במקום להפעיל את התנאי העדיף בית המשפט את שיקולי השיקום. המסר לנהגים הצעירים: "מי שנוטל אחריות למעשיו יכול לקבל הזדמנות נוספת".
השופטת אמנם התרשמה שמדובר ב"מיזם פלילי רציני", אך לנוכח סיפור חייו של הנאשם, ולאור העובדה שלקח אחריות והודה מיד, השופטת מצאה כי הוא "ראוי להזדמנות השמורה למועדים לראשונה בפלילים".
הפיצוי ישולם על ידי מספר גורמים, אולם מרבית האחריות הוטלה על מעסיקו של העובד, עליו כתב השופט כי "יצר את המפגע והיה אדיש לתוצאותיו".
