תושב שטחים שהתגייר לא יקבל מעמד מכוח חוק השבות

האיש נשוי לישראלית ולהם שלוש בנות קטינות. במועד הגיור הוא שהה בישראל מכוח היתר זמני. במסגרת עתירה נקבע שלא מדובר באשרה כדין ולכן אין מנוס מדחיית בקשתו לקבלת מעמד מכוח חוק השבות

השופטת תמר בר-אשר דחתה לאחרונה עתירה שהגיש תושב השטחים לשעבר שנישא לישראלית ועבר גיור. העותר ביקש לקבל מעמד עולה מכוח חוק השבות. הבקשה נדחתה במשרד הפנים מאחר שבמועד הגיור הוא לא שהה בישראל מכוח אשרה חוקית. בעתירה טען האיש כי במועד הגיור הוא היה רשאי לשהות בישראל מתוקף הסכמה בינו לבין משרד הפנים. השופטת הבהירה שבכל הנוגע למעמד מכוח חוק השבות למי שהתגייר בארץ נדרשת אשרה של ממש ולא די בהסדר זמני. 

העותר הוא במקור תושב אזור יהודה ושומרון. בצעירותו ועל רקע שיתוף פעולה של אחיו עם כוחות הביטחון העתיקה משפחתו הגרעינית את מגוריה לישראל וניתנו להם רישיונות לישיבת ארעי. רישיונו של העותר היה בתוקף עד שנת 2000. 

בזמן השהייה בישראל העותר הסתבך בפלילים ובעקבות הרשעתו בעבירות הריגה, ניסיון שוד וקשירת קשר להתפרצות הוא נידון ל-9 שנות מאסר. ב-2005 לאחר שחרורו המוקדם הוא פנה לוועדת המאוימים בבקשה לקבל היתר שהייה בישראל לנוכח חשש לחייו בשטחים.

בקשתו התקבלה בפברואר 2007 תוך קביעה כי יונפקו לו היתרי שהייה זמניים מתחדשים בכפוף לחתימתו על התחייבות להימנע ממעורבות בפלילים.

בינואר 2021 הוא קיבל תעודת גיור מבית דין פרטי בגוש עציון. בית הדין הרבני אישר את נישואיו לאשתו הישראלית וניתנה להם תעודת נישואים. בהמשך לכך ביקש האיש להעניק לו אשרה לישיבת קבע מכוח יהדותו וחוק השבות. 

הבקשה נדחתה במשרד הפנים בנימוק שבמועד הגיור הוא לא החזיק באשרה כדין. באותה תקופה האיש שהה בישראל מתוקף הסכמת הצדדים שאושרה בפסק דין. בהסכמה נקבע בין היתר שהאיש יקבל היתר שהייה זמני ושככל שוועדת המאוימים תקבל החלטה שקובעת שאין לתת לו עוד מעמד של מאוים, יתבטל היתר השהיה בתוך 45 יום. 

בעתירה שהגיש האיש על ההחלטה השאלה שבמחלוקת הייתה האם היתר השהיה הזמני מהווה ״אשרה כדין״ לעניין מתן מעמד לפי חוק השבות.

העותר טען שבמועד הגיור ובהתאם לפסק הדין היה לו היתר מהמינהל האזרחי לשהות בישראל כך שהוא זכאי למעמד לפי החוק. 

משרד הפנים טען כי אשרת השהייה שהייתה בידי העותר במועד גיורו ניתנה מכוח צו שיפוטי שנועד להסדרת שהייתו בישראל רק עד מתן החלטת ועדת המאוימים. לטענתו, מאחר שאין זו אשרה שניתנה מכוח החלטה של גוף מנהלי מוסמך, אין מדובר באשרה כדין לעניין חוק השבות.

הסדר זמני

השופטת תמר בר-אשר מבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דחתה את העתירה. היא הבהירה שלעניין חוק השבות יוכר גם גיור של מי שהתגייר לאחר כניסתו לישראל, ובלבד שהגיור נעשה במהלך שהייתו בישראל כדין. 

לדבריה, הפסיקה קבעה שצו ביניים שניתן במסגרת הליך שיפוטי אשר אסר הרחקה מישראל, אינו בגדר אשרה כדין לעניין זה. עוד נפסק כי 'אין נפקות לסוג האשרה, אולם אשרה דרושה'.

השופטת הוסיפה שבמקרה זה, היתר השהייה הזמני שניתן לעותר, ואשר הוסכם כי יעמוד בתוקף עד החלטת הגורם המוסמך, אינו בגדר 'אישור' מטעם רשויות המדינה לכך שהשהות בישראל נעשתה בהתאם להוראות הדין.

היא הדגישה שמדובר בהסדר זמני שנועד למנוע הרחקה מישראל או לאשר שהייה ארעית בישראל עד מתן החלטה לגופם של דברים. ואולם, לעניין גיור לצורך חוק השבות, אין מדובר במצב של שהייה כדין בישראל.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב״כ העותרים: עו"ד תמיר בלנק
• ב״כ המשיב: עו"ד מיטל פוגל (פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי))

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין