עתירה נגד החלטת משרד הפנים שקבעה כי שהיית העותר בישראל במועד הגיור הייתה בגדר שהייה שלא כדין

בקשת העותר 1 (להלן – העותר) לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן – חוק השבות) על יסוד טענתו כי התגייר בישראל, נדחתה בהחלטת ראשת דסק חוץ וגיור במשרד הפנים מיום 11.11.2021. אף הערר הפנימי שהגיש, נדחה בהחלטת מנהלת אגף אשרות ומעמד מיום 3.8.2022. הנימוק לדחיית בקשת העותר היה העובדה שלפיה במועד הגיור לא שהה העותר בישראל מכוח אשרה כדין ובבחינת "למעלה מהדרוש" צוינו גם נימוקים נוספים.

העתירה הנדונה (מיום 30.10.2022) מכוונת כלפי ההחלטה האמורה, וכפי שהובהר בדיון מיום 18.1.2023, השאלה היחידה הטעונה הכרעה היא אם במועד שבו ניתנה לעותר תעודת הגיור, הוא שהה בישראל מכוח אשרה כדין.

רקע ועיקרי העובדות הדרושות

2.העובדות הנוגעות לבקשתו הנדונה של העותר ולהליכים הרבים הקודמים שהתנהלו בעניינו פורטו בהרחבה בפסק הדין שנתתי ביום xx.xx.2022 בעניין עת"מ xxxxx (להלן גם – העתירה הקודמת), אשר במסגרתו נדונה עתירתו בעניין דחיית בקשתו לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים מיוחדים מכוח סעיף 3א1 וסעיף 3ג בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן – הוראת השעה) (כידוע, תוקפה של הוראת השעה פג בשנת 2021 וביום 15.3.2022 נכנס לתוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (להלן – הוראת השעה משנת 2022)). בפסק דין זה נקבע כי בקשת העותר תידון מחדש לפני הוועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים מכוח הוראת השעה (להלן – הוועדה המקצועית), ולדברי באת-כוח המשיב בדיון בעניין העתירה הנדונה, הבקשה צפויה להידון במהלך החודש הקרוב.

להלן תובא אפוא, רק תמצית העובדות בעניינו של העותר.

3.העותר, יליד שנת xxxx, תושב אזור יהודה ושומרון (להלן – האזור). העותרת 2 (להלן – העותרת) היא אזרחית ישראל, ילידת שנת xxxx. לשניים שלוש בנות קטינות משותפות (בנות x-x), לעותר xx ילדים מקשרי נישואים קודמים ולעותרת xx מנישואים קודמים, אשר לאחרונה סיים שירות סדיר בצה"ל. על רקע שיתוף פעולה של אחיו עם כוחות הביטחון, העתיקה משפחתו הגרעינית את מגוריה מהאזור לישראל בשנת xxxx, עת היה העותר כבן xx. בשנת xxxx ניתנו לכל בני המשפחה, בהם העותר, רישיונות לישיבת ארעי (א/5). רישיונו של העותר היה בתוקף עד שנת 2000. על-פי טענת העותר, כל בני משפחתו, אמו ו xxx אחיו ואחיותיו (אביו נפטר), קיבלו מעמד תושב קבע ולימים קיבלו אזרחות ישראלית.

בשנת xxxx החל העותר להסתבך בפלילים ובעקבות הרשעתו בעבירות הריגה, ניסיון שוד וקשירת קשר להתפרצות, ניתן ביום xxxxxx גזר הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ xx/xxx), שלפיו הוא נדון לשלוש-עשרה שנות מאסר בפועל ולשלוש שנות מאסר מותנה. במסגרת הערעור ובהסכמת המדינה, עונשו הופחת לתשע שנות מאסר (ע"פ xx/xxx מיום xxxxxx). לאחר שחרורו המוקדם בהתאם להחלטת ועדת השחרורים, פנה העותר ביום 30.11.2005, אל ועדת המאוימים בבקשה לקבלת היתר שהיה בישראל, בשל טענתו בדבר חשש לחייו באזור. בקשתו התקבלה בהחלטתה מיום 11.2.2007, תוך קביעה כי לעותר יונפקו היתרי שהייה זמניים מתחדשים בכפוף לחתימתו על התחייבות להימנע ממעורבות בפלילים (להחלטה זו קדמה עתירת העותר לבג"ץ, אשר נמחקה לבקשת העותר לאחר מתן החלטת ועדת המאוימים (בג"ץ xx/xxx מיום xxxxxx)‏‏).

4.ביום 7.8.2008 הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים מכוח סעיף 3א1 בהוראת השעה, אשר נדחתה בהחלטת שר הפנים מיום 24.3.2009. בהחלטה הובהר כי אמנם בעבר עמד העותר לקבל אזרחות ישראלית, אך לנוכח הרשעתו בפלילים לא יינתן לו כל מעמד בישראל וכי היתרי השהייה הניתנים לו הם הפתרון לטענתו בדבר חוסר יכולתו לגור באזור (עתירת העותר בעניין החלטה זו נמחקה מחמת חוסר מעש (בג"ץ xx/xxx מיום xxxxxx)‏‏).

ביום 19.11.2012 ניתנה החלטה נוספת של ועדת המאוימים, אשר קבעה כי לעותר יינתנו היתרי שהייה מתחדשים בכל פעם למשך חצי שנה, בכפוף להתחייבותו להימנע מלעסוק בפלילים.