אף שדירת הפרודים לא נמכרה: כונסי הנכסים דרשו שכר
עורכי הדין שמונו למכור את הנכס במסגרת הליך הגירושים ביקשו 4% בתוספת מע"מ לכל צד, אף שהעסקה לא הושלמה. בית הדין הרבני דחה את דרישתם
בית הדין הרבני באשקלון דחה בקשת עורכי דין, שמונו ככונסי נכסים של דירת בני זוג בהליכי גירושים, לקבל שכר עבור עבודתם הגם שלא הושלמה. הרבנים אברהם הרוש (אב"ד) ואביעד תפוחי קבעו, ברוב דעות, שאין לחייב את הצדדים בתשלום, בעוד הרב צבי שינדלר סבר, בדעת מיעוט, שאחד הכונסים זכאי ל-5,000 שקל בתוספת מע"מ.
המחלוקת סביב הדירה החלה במסגרת תביעת הגירושים שהגישה האישה. ביולי 2024 הוגשה חוות-דעת שמאית המעריכה את הנכס ב-1.95 מיליון שקל, ובית הדין נתן לבני הזוג מספר הזדמנויות למכור אותו בעצמם, בין היתר על רקע רצונו של הבעל לחסוך בעלויות ולמקסם את התמורה.
משהדבר לא צלח, מונו באפריל 2025 עורכי הדין דאז של הצדדים לכונסי נכסים, כשנקבע ששכרם ייקבע בסיום ההליך. הכונסים פרסמו את הדירה והשיגו הצעה בסך 1.72 מיליון שקל – הנמוכה ב-230 אלף שקל מהערכת השמאי שניתנה כשנה קודם לכן.
אלא שהמכירה הסתבכה, בין היתר לאחר שהבעל התנגד למחיר וטען שביכולתו להביא רוכשים שיציעו יותר. בהמשך התרשם בית הדין מקושי הנובע מכפל התפקידים של עורך דינו באותה תקופה, אשר שימש במקביל גם ככונס. לימים עבר הבעל להיות מיוצג על-ידי עו"ד שמעון קדביל ועו"ד גיל שחף. את האישה ייצג במועד ההחלטה עו"ד שרון פרץ.
הדיינים הבהירו כי בתפקידו ככונס, עורך הדין אינו פועל מטעם הלקוח ואינו אמור לייצג את האינטרסים שלו. כונס נכסים הוא "כזרועו הארוכה" של בית הדין, כפוף להנחיותיו ונדרש לפעול מבלי לנטות לטובת צד מסוים. בסופו של דבר הופסק מינויים של הכונסים ומונה במקומם בעל תפקיד חיצוני.
בשלב זה העלו שני עורכי הדין דרישה לקבל שכר עבור עבודתם, בשיעור 4% בתוספת מע"מ לכל צד. בני הזוג התנגדו לתשלום.
בקשה "תמוהה עד מאוד"
בית הדין מתח ביקורת חריפה על הדרישה. לדבריו 4% הם הרף הגבוה ביותר שמאפשר החוק, ותביעתו על-ידי הכונסים היא "דבר לא הגון". הדיינים הבהירו "שהכונסים מבקשים שכר מלא על כינוס שלא נעשה כלל! בנוסף, כעת נדרש לבצע כינוס מלא על-ידי כונס אחר. על רקע זה", כתבו, "בקשת תשלום בסכום כזה - תמוהה עד מאוד".
בהחלטה, הנושאת 49 עמודים, נערך דיון נרחב בשאלה עבור מה משולם שכרו של כונס: עצם הפעולות והמאמץ שהשקיע, או השגת התוצאה שלשמה מונה. הרב שינדלר, דיין המיעוט, סבר שכינוס נכסים אינו דומה לתיווך, שכן עבודת הכונס מתבצעת בשלבים מוגדרים, ולפעולותיו יש ערך גם כאשר המכירה לא הושלמה.
"כונס נכסים אינו כסרסור, שעבודתו תלויה בתוצאה", כתב הדיין. לדבריו בעוד בתיווך "התוצאה מגדירה את המלאכה", הרי שבכינוס "המלאכה מוגדרת בשלבים ומדידה מעיקרה, והתוצאה אינה אלא אחד משיקולי השומה". למסקנת דיין המיעוט, הכונס מטעם האישה אכן ביצע פעולות ממשיות, ולכן יש מקום לפסוק לו 5,000 שקל בתוספת מע"מ.
אלא שדעת הרוב של הרבנים הרוש ותפוחי הייתה אחרת. נקבע על-פיה שבנסיבות המקרה, אין מקום לחייב את בני הזוג בשכר הכונסים. בין היתר הודגש שההליך לא הסתיים במכירה, ושכעת נדרש בעל תפקיד אחר להשלים את המלאכה. "כל עוד מלאכת הקבלנות לא נשאה כל פרי ולא הושלמה, אין יסוד לחייב בשכרה", נקבע.
בהתאם לכך דרישת הכונסים נדחתה, ובני הזוג לא חויבו בתשלום שכרם.
- ב"כ האישה: עו"ד שרון פרץ
- ב"כ הבעל: עו"ד שמעון קדביל ועו"ד גיל שחף
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
