ב-2015 רשמת ההוצאה לפועל סיווגה חוב כתובה של 400,000 שקל כחוב מזונות. החלטתה בוטלה באחרונה בפסק דין של בית המשפט למשפחה שהבהיר שרק כשמדובר בחוב שדרוש למחיה יומיומית של הזכאי תופעלנה "זכויות היתר" הנלוות לחוב מזונות.
בני הזוג נישאו ב-2005 והביאו לעולם ילדה. ב-2009 הם נפרדו ומאז מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים.
ב-2011 ניתן פסק דין בבית המשפט למשפחה בחיפה שחייב את הבעל במזונות הילדה ודחה תביעה למזונות אישה.
שלוש שנים לאחר מכן פסק בית הדין הרבני בתביעות הגירושין והכתובה שהגישו הצדדים וחייב את הבעל לשלם לאישה כתובה בסך 400,000 שקל.
הבעל ערער על חוב הכתובה בפני בית הדין הרבני הגדול. ערעורו נדחה אך נפסק שהוא רשאי לשלם את החוב ב-20 תשלומים. עוד נאמר בפסק הדין ש"דין התשלום לשיעורין כדין מזונות לעניין גבייתו באמצעות לשכת הוצאה לפועל".
בהתאם, האישה הגישה את החוב לגבייה בהוצאה לפועל במסלול מזונות. הבעל ביקש להעביר את החוב למסלול רגיל אך נדחה בהחלטת ראש ההוצאה לפועל ממרץ 2015 שקבעה שידיה כבולות לנוכח פסק דינו המפורש של בית הדין הרבני.
הבעל לא ויתר וערער על ההחלטה לבית המשפט למשפחה בחיפה. הוא טען שחוב הכתובה אינו חוב מזונות כמשמעותו בחוק ההוצאה לפועל שכן הוא לא נועד "למחייתו וצרכיו היומיומיים של הזכאי למזונות", כלומר של בתו.
לדבריו, בשל העיקול שהוטל עליו בגין חוב הכתובה הוא נקלע לחובות כבירים ועסקו עומד בפני קריסה.
האישה טענה מנגד שהחלטת רשמת ההוצאה לפועל ניתנה כדין שכן היא לא הייתה מוסמכת להתערב בפסק דינו של בית הדין הרבני וסמכותה כרשות אכיפה מוגבלת רק ליישום פסק הדין.
הזכות לכבוד
אך השופטת הילה גורביץ שינפלד הבהירה כבר בפתח דבריה שסיווג חוב כתובה וקביעת המסלול המתאים לגבייתו היא החלטה מנהלית שהייתה בסמכותה של הרשמת.
השופטת הסבירה שבבסיס חוק ההוצאה לפועל שתי מטרות סותרות שיש לאזן ביניהן: מצד אחד יש לעזור לזוכה לגבות את חובו במהירות ויעילות ומצד שני יש להגן על חייבים שמצבם הכלכלי לא מאפשר להם לעמוד בתשלום ולשמור על זכותם החוקתית לכבוד.
השופטת הוסיפה שלחוב מזונות ניתנו מעמד מיוחד ו"זכויות יתר" בחוק ההוצאה לפועל כך שלמשל ניתן לעקל חלק משכר עבודה של החייב (שבאופן רגיל אינו ניתן לעיקול), לא ניתן לפרוס את החוב ואף ניתן לאסור את החייב לפני חקירת יכולת.
מעמד זה ניתן הן מאחר שתשלום המזונות נועד לאפשר את מחייתם היומיומית של הזכאים והן מכיוון שמדובר בחוב שלעולם אינו סופי וניתן לשינוי כשהנסיבות משתנות.
לדבריה, כשחוב כתובה שלא נועד לחיי יומיום מסווג כחוב מזונות נפגעות זכויות בסיסיות ויסודיות של החייב מעבר לנדרש. בנסיבות אלה, מחובתו של רשם ההוצאה לפועל להקפיד שרק חוב מזונות שנועד למחיית הזכאי יזכה באותן "זכויות היתר" וינוהל במסלול מזונות.
במאמר מוסגר ציינה השופטת שהוראת בית הדין הגדול שגביית חוב הכתובה תהיה כדין מזונות סותרת פסק דין של בית המשפט למשפחה שדחה את התביעה למזונות האישה ומנוגדת לכלל כיבוד הערכאות.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את הערעור וקבעה שגביית חוב הכתובה תעשה במסלול רגיל.
המשיבה חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 8,500 שקל.
לפסק הדין המלא לחצ/י כאן
- ב"כ המערער: עו"ד גריגורי שינפלד
- ב"כ המשיבה: עו"ד ליאורה אוחנה
* עורכת דין זוליחו אקילוב עוסקת בהוצאה לפועל
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין