האיש טען כי גרושתו התחייבה למכור לו את חלקה אך היא טענה כי ההסכמות ביניהם לא היו סופיות. ביהמ"ש למשפחה קיבל את עמדתה אלא ששופטי המחוזי העדיפו את זו של הבעל.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע לאחרונה כי התכתבות בין הבעל לשעבר לבין עורך הדין של גרושתו לגבי רכישת חלקה בדירה המשותפת נחשבת להסכם מחייב. בכך, הפכו השופט יונה אטדגי, סגנית הנשיאה יהודית שבח וסגן הנשיא שאול שוחט את פסק הדין של בית המשפט למשפחה ואפשרו לבעל לאכוף את העסקה.
בני הזוג נפרדו ב-2014 והסכימו לפרק את השיתוף בדירתם באמצעות מכירתה בשוק החופשי. מספר חודשים לאחר מכן, במסגרת התכתבות עם עורך הדין של האישה, הציע הבעל לשעבר לרכוש את חלקה של גרושתו לפי שווי של 1.9 מיליון שקל.
במכתב תשובה הביע עורך הדין הסכמה לבצע "עסקת מזומן מהירה" ולחתום על הסכם גירושין מתוקן כדי שהזכויות יעברו אגב גירושין והאישה תזכה לפטור ממס. הבעל הסכים וביקש מעורך הדין טיוטת הסכם, אלא שבחלוף החודשים דבר לא התקדם.
באוקטובר 2015 תבע בבית המשפט למשפחה את אכיפת ההסכמות אולם תביעתו נדחתה. בערעור שהגיש על פסק הדין באמצעות עו"ד רונית מר ועו"ד הילה בוכניק הוא עמד על כך שבינו לבין אשתו לשעבר נכרת הסכם מחייב.
נטען כי אין ספק שהצעת הרכישה שלו התקבלה וכי תנאי העסקה היו ברורים: הוא ישלם לאישה עבור חלקה בהתאם למחיר המוסכם ולאחר כיסוי המשכנתה. בנסיבות אלה התמלאו כל התנאים לקיומו של הסכם מחייב לפי חוק החוזים, הלא הם הצעה, קיבול וגמירות דעת של שני הצדדים לבצע את העסקה.
לעומתו טענה האישה באמצעות עו"ד יורם ירקוני כי בינה לבין בעלה לשעבר לא היה "מפגש רצונות". נטען כי הם בסך הכל ניהלו משא ומתן שלא התגבש לכדי הסכם ועובדה שגם לא נחתם ביניהם הסכם גירושין חדש כפי שסוכם.
שלם, לא מושלם
"אכן נכרת הסכם בין הצדדים", כתב השופט יונה אטדגי בפסק הדין שקיבל את הערעור. חוזה נחשב למחייב, הסביר, כשברור שהצדדים החליטו סופית להתקשר בו (גמירות דעת) וגובשו הפרטים החיוניים של העסקה (מסוימות). בהקשר זה הודגש כי אין זה אומר שהצדדים חייבים להסכים על הכל. "החוזה שנכרת בעקבות ההצעה צריך להיות שלם, לא מושלם", נכתב.
השופט סבר כי התנאים הללו התקיימו במקרה הזה משום שהצעת המערער לרכוש את הדירה התקבלה בחיוב והפרטים המהותיים כמו מחיר הדירה, אופן התשלום, סילוק המשכנתה ותשלומי המסים, סוכמו.
העניין היחיד הוא שלא נערך הסכם גירושין אלא שדרישה זו הייתה ביורקרטית ולא מהותית, שכן הסכם הגירושין נועד לאפשר את העברת הזכויות בטאבו ולקבל פטור ממס.
בנסיבות אלה העובדה שבין הצדדים לא נחתם הסכם מסודר לא פוגמת בתוקף ההסכמות, נקבע. עוד נפסק כי ההתכתבות בין המערער לבין בא כוח המשיבה מקיימת את דרישת הכתב שקובע חוק המקרקעין בנוגע לעסקאות נדל"ן, בפרט לנוכח מסקנת השופט כי "התחפרות המשיבה אחרי הדרישה להסכם חתום לא נועדה אלא כדי לסכל את התחייבותה שנעשתה לאחר גמירת הדעת".
סגנית הנשיאה השופטת שבח וסגן הנשיא השופט שוחט הסכימו עם הדברים האמורים, ומשכך הערעור התקבל. ההוצאות בהן חויב המערער על ידי ביהמ"ש למשפחה בוטלו ובמקומו חויבה המשיבה בהוצאות של 20,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין