מקרה טראגי ויוצא דופן נדון לאחרונה בביה"ד לעבודה בחיפה. אישה שהייתה בדרכה לעבודה ראתה תאונת דרכים בצד השני של הכביש, בה נהרג לא אחר מאשר בעלה. ביה"ד הכיר בנזקה הנפשי כתאונת עבודה.
האישה הייתה בהסעה בדרכה למשמרת בוקר במפעל "להבים" בו עבדה. באותו זמן, בעלה, שגם הוא עבד במפעל, סיים משמרת לילה והיה בדרכו בחזרה הביתה. לפתע אחד העובדים הפנה את תשומת לבה לתאונה קטלנית מעבר לכביש. ואז חשכו עיניה כשהיא זיהתה את רכבו של בעלה מרוסק בצד הדרך. לאחר מכן היא רצה ומצאה את בעלה המת בתוך הרכב. מאותו היום שקעה האישה במצב נפשי קשה והפסיקה לעבוד.
אלא שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה להכרה באירוע כתאונת עבודה. בתביעה שהגישה נגדו בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, התובעת טענה כי מדובר בתאונת עבודה כיוון שהיא הייתה בדרך לעבודה ו"בקשר לעבודה", וניתן לקבוע כי בלי העבודה הפגיעה שלה לא הייתה קורית ("מבחן האלמלא").
עוד היא טענה, בין היתר, כי גם "מבחן השכל הישר" מחייב הכרה בתאונה, שכן אין הצדקה להוציא פגיעה נפשית מגדר ההגדרה של נפגע עבודה.
מנגד, הביטוח הלאומי טען שאין להכיר באירוע כתאונת עבודה, בין היתר משום שהתובעת עצמה לא נפגעה ולא נגרם לה נזק עקב סיכוני הדרך, כפי שהחוק דורש.
יתרה מכך, לטענת המוסד, הנזק הנפשי לא אירע מסיכון אובייקטיבי של הדרך לעבודה, כי אם מסיכון סובייקטיבי ו"פנימי" – התובעת ראתה את בעלה נפגע קשה בתאונת דרכים, דבר שהיה נודע לה בכל מקרה באופן כזה או אחר – כך שמדובר בצירוף מקרים בלבד.
המוסד העלה טענה נוספת, ולפיה אם תוכר הפגיעה של התובעת כפגיעה בדרך לעבודה, ואף אם יוכר הקשר הסיבתי ולתובעת תיקבע נכות מעבודה, הרי שהיא בכל מקרה לא תהיה זכאית לגמלת נכות מאחר שהיא מקבלת קצבת תלויים בגין מות בעלה – ואין "כפל גמלאות".
לא בשליטתה
השופטת מיכל נעים דיבנר הבהירה כי אין כל הכרח שהתאונה תפגע פיזית באותו אדם, על מנת שתוכר כתאונת עבודה. מה שצריך להוכיח הוא שהפגיעה נבעה מסיכוני הדרך.
השופטת ציינה כי נסיבות התאונה הקשות "מלמדות בבירור על קיומו של אירוע פתאומי, בלתי צפוי, שניתן לאתרו בזמן ובמקום, ועל תרומה של גורם חיצוני בדרך לפגיעתה הנטענת של התובעת, בדמות זירת התאונה המחרידה ומראות הרכב המעוך של בעלה לצד הכביש, להם נחשפה התובעת תוך כדי נסיעתה הרגילה, מבלי שהיתה לה שליטה על גורם סיכון זה".
בהקשר זה השופטת קיבלה את גישת התובעת שהשוותה את המקרה לפסיקה אחרת שבה הוכרה פגיעה נפשית של עובדת שהייתה עדה לפיגוע בדרך לעבודה. גם שם ביה"ד פסק שמדובר ב"'סיאטוציה' הנופלת בגדר סיכוני הדרך".
בתוך כך השופטת דחתה את גישת המוסד, שלפי "גורם פנימי" – היכרות קרובה עם הנפגע בתאונה – היה מביא לפגיעה בכל מקרה, מבלי שהדרך תתרום באופן כלשהו לפגיעה זו.
בנוגע לסוגיית כפל הגמלאות, השופטת הבהירה כי טרם הגיע הזמן לדון בנושא, שכן בשלב זה לא ברור אם התובעת תהיה זכאית לגמלה כלשהי.
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי מדובר בתאונת עבודה, ונתנה לביטוח לאומי 30 יום להודיע מה עמדתו לגבי קשר סיבתי בין נזקי התובעת לבין התאונה, גובה הנזק ואחוזי הנכות בהתאם.
- ב"כ התובעת: עו"ד כדורי
- ב"כ הנתבע: הלשכה המשפטית חיפה – עוה"ד ענת רישין נקש
* עו"ד יהושוע בלנגה עוסק בתאונות עבודה ומייצג בתביעות מול ביטוח לאומי
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין