לפני 11 שנה אירעה תאונה בכביש 443, בה רוכב אופנוע נפצע קשה לאחר שאוטובוס פגע בו. לפני מספר ימים ביהמ"ש קבע כי נהג האופנוע אינו אשם בתאונה, ופסק לזכותו פיצויים ההולמים את נזקיו הרבים.
התאונה אירעה בשעת בוקר בקיץ 2005, כאשר רוכב האופנוע, שהיה אז צעיר בן 24, נסע מכיוון ירושלים לתל אביב. באותה עת אוטובוס בכיוון הנגדי ביצע פנייה שמאלה ליישוב נאות קדומים ופגע בו. הרוכב איבד את ההכרה מיד. הוא נפצע קשה וסבל מפגיעה רב מערכתית, כולל פגיעה מוחית חמורה, אושפז למשך כחצי שנה ונזקק לטיפולים במשך 14 חודשים נוספים.
בעקבות התאונה הגיש נהג האופנוע תביעה לפיצויים בביהמ"ש המחוזי בירושלים, נגד נהג האוטובוס ונגד חברת הביטוח "הכשרה". נציין כי מאחר שלאופנוע לא היה ביטוח חובה תקף, הנהג לא היה זכאי לפיצוי לפי החוק לנפגעי תאונות דרכים והתביעה נדונה כתביעה נזיקית רגילה.
לא הייתה מחלוקת שלתובע הייתה זכות קדימה, ושהנתבע לא היה רשאי לפנות שמאלה אלא לאחר שווידא כי המסלול פנוי. משכך, הנתבע נמצא אחראי לתאונה והודה והורשע בפלילים.
המחלוקת שנדונה בתביעה הייתה האם הנתבע הוא האחראי היחיד, או שמא יש לייחס גם לתובע אחריות מסוימת.
התובע טען שאין לייחס לו "אשם תורם" כלשהו, ומנגד, הנתבעים טענו כי חלקו של התובע משמעותי ביותר – 50% לכל הפחות. לטענתם, התובע נסע "במהירות אדירה תוך שהוא מגיח מבין מכוניות בצומת בו שדה הראייה מוגבל".
מטבע הדברים התובע לא זכר את נסיבות התאונה ולא יכול היה לתרום לבירור המחלוקת. משכך, השופט אריה רומנוב הבהיר כי בירור העניין נעשה באמצעות הראיות הבאות: גרסתו של הנתבע כפי שנמסרה בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט; גרסתה של עדת ראייה שנסעה מאחורי התובע, ממצאי מכשיר טכוגרף שהיה מותקן באוטובוס, דו"ח בוחן תנועה שהגיע לזירה, תיק החקירה המשטרתי וחוות דעת מומחים.
כל צד הגיש חוות דעת מומחה שלפיה הצד השני אשם.
אפשר היה למנוע את התאונה
השופט רומנוב אימץ חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש, שסבר כי אין לייחס לתובע אחריות כלשהי לתאונה.
כמו כן, השופט קיבל את טענת התובע שלפיה הנתבע מסר "שלל גרסאות" שונות – תחילה אמר שלא ראה את האופנוע עד שהרגיש "בום", ובשלב מאוחר יותר אמר שהאופנוע היה רחוק בנתיב הנגדי, כך שהוא העריך שיוכל לעבור בלי שום בעיה.
והייתה גם עדת הראייה, שאת עדותה כינה השופט "הראיה המשמעותית ביותר". בניגוד לטענת הנתבעים, העדה סיפרה שהתובע נהג במהירות סבירה ובצורה מתונה. בשולי הדברים אותה עדה אף טענה כי הנתבע איים עליה שלא "תדבר".
"ניתן היה למנוע אותה אלמלא נהיגתו הרשלנית של הנתבע. העולה מכל האמור הוא, שאני קובע כי יש לייחס לנתבע את מלוא האחריות לאירוע התאונה, ואין לייחס לתובע 'אשם תורם'", קבע השופט.
המשך פסק הדין הוקדש לניתוח מפורט של נזקי התובע, שכללו נזקים בתחומים רבים – נוירוכירורגיה, פסיכיאטריה, אורתופדיה, כירורגיית פה ורפואת העיניים.
בסופו של דבר, השופט קבע כי התובע סובל מנכות רפואית של 86%, והעמיד את נכותו התפקודית על 75%.
השופט העריך את נזקי התובע בסכום קרוב ל-4 מיליון שקל, בין היתר עבור הפסדי שכר לעבר ולעתיד, עזרה חיצונית וכאב וסבל. נקבע כי מסכום זה ינוכו תגמולים בסך 1.2 מיליון שקל שהתובע קיבל מביטוח לאומי, כך שהנתבעים חויבו לשלם לו כ-2.76 מיליון שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% (כ-552,000 שקל).
בתוך כך יש לציין כי תמשיך להתברר תביעה שהגיש המוסד לביטוח לאומי נגד הנתבעים להחזרת הכספים ששילם.
- ב"כ התובע: עו"ד אלי לוי
- ב"כ התובע 2 (המל"ל): ליעד שגב
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אריה כרמלי, עו"ד ענת רוביו-קימלמן
עו"ד עודד צחי
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין