בשנת 2013 החברה סיכמה עם שוכר שישלם חוב שכר דירה במסגרת פשרה שקיבלה תוקף של פסק דין. אלא שכעת החברה טענה שמדובר ב"טעות" וביקשה לחייב את השוכר בכ-113 אלף שקל. בקשתה נדחתה באחרונה.
החברה תבעה בינואר השנה לחייב שוכר לשלם לה כ-113,000 שקל בגין חוב שכירות על דירה בבאר-שבע.
המחלוקת בין הצדדים הייתה מאד ממוקדת: עבור איזו תקופה על השוכר לשלם לעמידר דמי שכירות: האם החל מפברואר 2006 (כטענת עמידר) או מחודש אוגוסט 2009 ואילך (כטענת השוכר).
מדובר במחלוקת "נולדה" בהליך קודם – תביעה שהגישה עמידר לפינוי הנתבע ותשלום שכירות בסך של כ-284,000 שקל – שהסתיים בשנת 2013 בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בפשרה הוסכם שהנתבע יישאר בדירה בתנאים של "דייר ממשיך". לגבי חוב שכר הדירה, הוסכם בין היתר כי "התובעת תערוך חישוב מחדש של הדרישה לדמי שכירות רטרואקטיבי על פי כללי המידרוג. הדרישה תתייחס לדמי השכירות שעל הנתבע לשלם מאוגוסט 2009 ואילך".
השופט עידו רוזין מבימ"ש השלום בבאר-שבע תיאר את המשך השתלשלות האירועים כשציין כי "למחרת הדיון, באופן מפתיע ולא ברור, הגישו הצדדים בקשה לתיקון פרוטוקול... כך שדמי השכירות שיחולו על הנתבע ישולמו רטרואקטיבית מפברואר 2006 ולא מחודש אוגוסט 2009".
באותו יום אישר ביהמ"ש את התיקון שהתבקש על ידי הצדדים, והבהיר שלא מדובר בטעות בפרוטוקול, הואיל והדברים שנרשמו בפרוטוקול מיום לפני כן מייצגים את מה שנאמר באותו דיון, כלומר שדמי השכירות יחולו מאוגוסט 2009 ואילך.
גם הנתבע טען מאוחר יותר כי הבין שה"תיקון" היה רק "לצרכי רישום אצל התובעת".
וראו זה פלא, למרות זאת, בבקשתה הנוכחית עמידר התעקשה שיש לחייב את הנתבע לשלם לה שכירות מחודש פברואר 2006, כאמור.
השופט רוזין ביקש מעמידר לשקול את עמדתה בשנית, לנוכח ההסכמות שהתגבשו ב-2013, אולם החברה דבקה בטענותיה. את דרישתה לחיוב הנתבע בתשלום שכירות לשלוש שנים נוספות, היא נימקה בכך שמדובר ב"טעות של עורך דין קודם" שייצג אותה.
מן העבר השני, הנתבע טען שאין שום טעות וביקש לדחות הבקשה.
דבר לא השתנה
בפסק דין חד וענייני, השופט רוזין דחה את בקשת עמידר, תוך שהוא מבהיר כי "כלל ידוע הוא כי הצהרת עורך דין מחייבת את הלקוח, וכי בעל דין אינו יכול 'להשתחרר' מהסדר דיוני בהינף יד, תוך ציון המילה "טעות", שכן אם כך היו נוהגים, תיפגע היכולת לנהל את ההליך ביעילות ותיפגענה ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים".
לפי השופט, ביהמ"ש רשאי לאשר סטייה מהסדר כלשהו, אולם רק במקרה של "נסיבות יוצאות דופן" – דבר שלא הוכח כאן, בלשון המעטה. למעשה, שום דבר לא השתנה למעט החלפת עורך הדין המייצג – שינוי שלפי השופט אינו מצדיק להתיר לעמידר חזרה מן המוסכם.
השופט אף ציין כי "אל מול זכותו של בעל-דין ליומו בבית-המשפט ולאוטונומיה של הרצון החופשי מתייצבים עקרונות כתום הלב, חובת ההגינות, תקנת הציבור, סופיות ההתדיינות ויעילותו של ההליך השיפוטי".
בסיכומו של דבר, השופט קבע כי על הנתבע לשלם לעמידר דמי שכירות החל מחודש אוגוסט 2009 ואילך, וחִייב את עמידר לשלם לנתבע את הוצאות הבקשה בסך 3,500 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יאן קרומין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין