הפיצוי להורי נערה שנולדה עם מום גנטי: כ-11 מיליון ש'

ביהמ"ש קבע שביה"ח התרשל כשלא ערך לאם סקירת מערכות כהלכתה, אשר יכולה הייתה לאתר את המום הקשה. נדחתה הטענה כי האם, בהיותה מוסלמית, ממילא לא הייתה מפילה

10,830,500 שקל – זה הסכום שבו העריך לאחרונה בית המשפט המחוזי בירושלים את הנזקים שנגרמו לבני זוג עקב הולדת בתם עם מום גנטי. השופטת פנינה נויבירט קבעה שבית החולים התרשל כשלא ערך לאם סקירת מערכות שיכולה הייתה לאתר את המום מבעוד מועד. סכום הפיצוי יתחלק בין בית החולים והביטוח הלאומי.

בתם של התובעים נולדה באוגוסט 2011, במשקל כ-2.5 ק"ג. לאחר הלידה היא אובחנה כסובלת ממום גנטי קשה. היום, בהיותה כבת 13, היא סובלת מנכות תפקודית מלאה (100%) ומנכות רפואית משוקללת בשיעור 87.5%. ההורים שיתפו בכאב כי בתם אינה שולטת בסוגרים, איבדה זה מכבר את מאור עיניה ועלולה אף לאבד את היכולת ללכת.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט בספטמבר 2018, באמצעות עו"ד ירון מויאל, טענו ההורים כי בית החולים אלמקאסד שבמזרח ירושלים שביצע את מעקב ההיריון ויילד את בתם התרשל, ומכאן חיובו לפצותם. הטענה שהייתה שלא בוצעה בשום שלב של ההיריון סקירת מערכות אשר ביכולתה לאתר את המום מבעוד מועד, ולהוביל להפלה.

מנגד טען בית החולים, באמצעות עו"ד מוסא עותמאן, כי פעל כנדרש מאחר שלא הייתה אינדיקציה רפואית כלשהי שתצדיק סקירת מערכות מכוונת. לזאת הוסיף הנתבע שהאם סירבה לבצע בדיקת מי שפיר שאין מחלוקת כי יכולה לאתר את המום, ובכך גדעה במו ידיה את האפשרות לגילויו.

כך או כך, טען בית החולים, גם בהנחה שהמום היה מתגלה האם הייתה מסרבת להפיל את העובר, שכן במגזר הערבי אליו היא משתייכת הפסקת היריון בשלב מתקדם נחשבת לטאבו.

לא דתייה

לטענה זו של הנתבע הגיבו התובעים בדחייה: הם הסבירו שהאם אישה משכילה שאינה דתייה, בעלת תואר ראשון בפילוסופיה, כאשר משפחתה מתגוררת באבו גוש הנחשב ליישוב ערבי מודרני. התובעת הודתה אמנם שהחלטה להפיל לא הייתה קלה עבור בני הזוג, ולא הייתה מבוצעת כלאחר יד, אך אם זה מה שצריך היה לעשות זאת הם היו מפסיקים את ההיריון.

ואכן, השופטת נויבירט דחתה את טענת בית החולים לפיה האם הייתה שומרת על ההיריון גם בהינתן אינדיקציה למום הגנטי. "לא התרשמתי מביסוס ראייתי מספק לטענה כי ההורים היו מסרבים לביצוע הפסקת היריון במקרה של גילוי המום במהלך ההיריון, שיש בו כדי להפריך את טענותיה של האם כי הייתה מבצעת הפסקת היריון", כתבה.

בתוך כך הגיעה השופטת למסקנה שניתן היה לאבחן את המום מבעוד מועד באמצעות סקירת מערכות אף ללא צורך בדיקור מי שפיר, וכי בשום שלב של ההיריון לא בוצעה סקירת מערכות בהתאם לסטנדרטים הרפואיים הנדרשים. בפועל, ציינה השופטת, ה"סקירה" שנעשתה הייתה דומה יותר לאולטרסאונד רגיל. על רקע דחיית הטענה שלפיה האם לא הייתה מבצעת הפלה, קבעה השופטת שמתקיים קשר סיבתי בין המחדל של בית החולים לבין הנזק, ומכאן אחריותו לפצות.

בסוגיית הנזקים קיבלה השופטת את טענת ההורים לפיה בתם סובלת מנכות תפקודית מלאה. היא כתבה שלפי עדות ההורים, מאז לידת בתם ועד היום היא נזקקת לטיפול והשגחה 24 שעות ביממה, כשהתובעים משקיעים את מלוא מרצם, כוחותיהם הפיזיים והנפשיים ומיטב כספם לצורך הטיפול בה.

בסופו של יום העריכה השופטת את כלל הנזקים - כגון הפסד כושר השתכרות של הבת, סיעוד ועזרת הזולת – ב-10,830,550 שקל, תוך שקבעה כי בית החולים וביטוח לאומי יישאו בתשלום במשותף, בכפוף להחלטה עתידית של המוסד על היקף הקצבאות שישלם למשפחה. עוד נקבע שישולמו להורים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובעים: עו"ד ירון מויאל
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מוסא עותמאן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.