האישה המבוגרת לא שמה לב לקיומה של דלת הזכוכית בכניסת המסעדה, התנגשה בה ושברה את אפה. ביהמ"ש קבע כי את הפיצוי ישלמו בעלת המתחם בו ממוקמת המסעדה ובעליה.
היה זה באחד מימי מרץ 2011. האישה, שהייתה כבת 71, סיימה את סידוריה בבנק הנמצא במתחם עסקים ובילוי בבאר שבע, וביקשה להיכנס למסעדה הסמוכה כדי לקנות מים. אז, לטענתה, היא התנגשה בעוצמה בדלת הזכוכית הגדולה והלא-מסומנת של המסעדה.
נפלת ברשות ציבורית?
לייעוץ עם עורך דין דיני נזיקין
בעל המסעדה רץ לאישה המבוגרת ועזר לה. לאחר שקיבלה טיפול רפואי אובחן אצלה שבר באף. כשנה וחצי לאחר המקרה הגישה האישה תביעת נזקי גוף נגד החברה בעלת המתחם ונגד בעל המסעדה לבית משפט השלום בראשון לציון.
בעלת המתחם הכחישה את התאונה ואת אחריותה כליל, ואילו בעל המסעדה עמד על כך שהתובעת התנגשה בדלת הכניסה הראשית למתחם ולא בדלת הכניסה למסעדה. יתרה מזו, הוא טען כי דלת המסעדה הייתה מסומנת כדין וצירף תמונות להמחשה.
לא ממש הקפיד
השופטת ד"ר איריס סורוקר קיבלה את גרסת התובעת לתאונה, לאחר שקבעה כי עדותה ותשובותיה לשאלות החקירה היו קולחות ועקביות, ובסך הכל היא הותירה רושם אמין. מסמכים רפואיים מיום התאונה, שצירפה לתביעתה תמכו גם הם בגרסתה.
השופטת דחתה את טענת הנתבע בדבר מקום התאונה וקבעה שלפי התשתית הראייתית התובעת נתקלה בדלת המסעדה עצמה ולא בדלת הכניסה למתחם כולו. קביעה זו מתבססת בין היתר לנוכח מיקום הנפילה ממש בסמוך למסעדה והעזרה המיידית שהגיש הנתבע לתובעת.
כמו כן, ציינה השופטת שהיא מייחסת משקל רב לכך שהנתבע לא הביא כל עדות או ראייה לכך שהתובעת לא נתקלה בדלת המסעדה, אף שלטענתו, שני עובדים צפו במתרחש. בנוסף, התמונות שהגיש לא מראות את כל הדלת ובמקטע שכן רואים אין מדבקת סימון, כפי שמורה החוק, אלא ידית בלבד.
עוד קבעה השופטת כי הנתבע – שלא הוציא רישיון עסק ואף לא ערך לו ביטוח – לא ממש דקדק בקיום החוק והחובות המוטלות עליו לפי חוזה השכירות, מה שמעלה את החשד שלא הקפיד גם על סימון חוקי של דלתות הזכוכית במסעדתו.
באשר לבעלת המתחם, השופטת קבעה שגם היא לא הציגה כל גרסה אפשרית אחרת מזו שהציגה התובעת לתאונה או למצב הסימון על הדלתות, אף שיכלה להעיד את איש האחזקה של הבניין, למשל.
משכך, קבעה השופטת שגם בעלת המתחם וגם בעל המסעדה היו צריכים לדאוג לכך שעל דלתות הזכוכית יופיע סימון בהתאם לתקנות התכנון והבנייה. בעל המסעדה אחראי כבעל עסק המארח קהל, שעלול להיפגע מכך שדלת זכוכית אינה מסומנת, ואילו בעלת המתחם אחראית לכך שלא וידאה ששוכריה מקיימים את תנאי הבטיחות.
עם זאת, השופטת בחרה להטיל אשם תורם של 20% על התובעת עצמה. לשיטתה, על דלת הזכוכית הייתה ידית בולטת, והיה על התובעת לצעוד ביתר זהירות ולבדוק את הדרך בכניסה למסעדה.
לאחר שהשופטת התרשמה מחוות דעתם של המומחים הרפואיים בדבר מצבה של התובעת, היא העמידה את הנזקים וההוצאות שנגרמו לתובעת, ובכללם עזרת זולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל על 55 אלף שקלים.
בעלת המתחם תישא ב-30% מהפיצוי ובעל המסעדה ב-50% מהפיצוי, לאחר ניכוי האשם התורם – 11,000 שקל. הנתבעות חויבו גם לשאת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובעת: עו"ד בן כהן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ליטל שוורץ
* עו"ד דותן לינדנברג עוסק בדיני נזיקין ורשלנות רפואית
הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.