ת"א 16836-11-12 א.נ' אושירה בע"מ ואח'

כללי

1. התובעת, ילידת 1.6.1940, הגישה תביעה שענינה נזקי גוף. לדבריה, ביום 2.3.2011 "עת התכוונה התובעת להיכנס בשערי המתחם דרך דלת הכניסה אשר היתה עשויה מזכוכית שקופה לחלוטין ולא מסומנת בשלטי אזהרה, התנגשה התובעת בעוצמה בשמשת הזכוכית ממנה היתה עשויה דלת הכניסה מאחר והיתה סגורה" (ס' 8 לכתב התביעה). הנתבעת 1 היא הבעלים של מבנה המקרקעין הממוקם ברח' שד' שז"ר  בבאר שבע, שם אירעה התאונה, ומשכירה של מסעדה במתחם לנתבע 2. הנתבע 2 היה בעת הרלבנטית הבעלים והמפעיל של מסעדה בשם "בא לי ביס" שהופעלה במתחם הנ"ל.

2. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. הנתבעת 1 הכחישה את התרחשות הארוע ואת אחריותה. הנתבע 2 טען כי אין יריבות בינו לבין התובעת וכי לפי סעיף 8 בכתב התביעה "פציעתה נגרמה בעקבות התנגשות בדלת הכניסה בשערי המתחם" (ס' 7 לכתב ההגנה). על כן, לדבריו, שורבב לתביעה ללא קשר אליה.

3. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירו היא עצמה וכן בן זוגה, מר ח.א.. כן הוגשה חוות דעתו של ד"ר דן גוטמן, מומחה בתחום אא"ג, שציין בחוות דעתו כי לתובעת נגרם שבר של עצמות האף ועיוות צורה, הגורמים להפרעת נשימה דרך האף ולסחרחורות תנוחתיות. להערכתו, התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור 20%. מטעם הנתבעת 1 לא הוגשו תצהירים, ואולם הוגשה חוות דעתו של ד"ר יורם רפופורט, מומחה בתחום אא"ג. מומחה זה אישר כי אצל התובעת נמצאה הרחבה של גשר האף וסטיה של מחיצת האף לימין הגורמת להיצרות מעבר האויר, ואולם להערכתו לא נותרה לה נכות צמיתה. מטעם הנתבע 2 הצהיר הוא עצמו. כל המצהירים נחקרו. הצדדים ויתרו על חקירת המומחים. לאחר תום שמיעת הראיות והפסקה, הצדדים סיכמו בעל פה. להלן אדון בשאלת האחריות ולאחריה בשאלת הנזק.

    

   שאלת האחריות

4. התובעת הצהירה על נסיבות התאונה כדלקמן (ס' 3 לתצהירה):

   "ביום 2.3.11 הגעתי למבנה מקרקעין הממוקם ברחוב שד' שז"ר בעיר ב"ש... המדובר במתחם הכולל 8 קומות הכולל משרדים רבים – משרדי עורכי דין, סניפי בנק וכיוב'. לאחר שסיימתי את סידורי בבנק, בתוך המתחם, רציתי להיכנס למסעדה הממוקמת בתוך המתחם כדי לקנות מים. המסעדה נתחמה בויטרינת זכוכית גדולה מתחילתה ועד סופה, כולל דלתות הכניסה, ללא שסומנה במדבקות/שלטי אזהרה. עת התכוונתי להיכנס בשערי דלת הכניסה של המסעדה אשר היתה עשויה אף היא מזכוכית שקופה לחלוטין, ללא ידית ולא מסומנת בשלטי/מדבקות אזהרה, התנגשתי בעוצמה בשמשת הזכוכית ממנה היתה עשויה דלת הכניסה מאחר והיתה סגורה...".

5. תצהיר התובעת עולה בקנה אחד עם עדותה בחקירתה על ידי בית המשפט בדיון המקדמי. שם אמרה (ר' פ' מיום 23.4.14 ע' 1 ש' 14-18): "אני הייתי בבניין איפה שיש את בנק יהב, הלכתי לעשות כמה סידורים שם והבנק בתוך בניין ואחרי שגמרתי עם הבנק, ראיתי מסעדה. אמרתי שאני אכנס לשתות, הייתי צמאה. נכנסתי לשתות. המסעדה היתה כולה זכוכית, ויטרינה מההתחלה עד הסוף, כולל הדלת. הדלת לא היתה איזה ידית או איזה סימן או משהו, פשוט ראיתי כאילו נראה לי שזה הכניסה. באתי להיכנס ואז נתקלתי בזכוכית, נשבר לי האף וקיבלתי מכה בפנים. אז באמת בעל המסעדה ראה אותי, הכניס אותי, הושיב אותי ובא אליי, טיפל בי, הביא לי מים ושמו לי תחבושות וזה כדי להפסיק את הדם".

6. תשובות התובעת בחקירתה הנגדית בבית המשפט היו קולחות ועקביות ועדותה הותירה רושם אמין. היא סיפרה: "רציתי לשתות, ראיתי מסעדה, אמרתי בוא ניכנס. רציתי לקנות מים... באתי, ראיתי הכל כאילו זכוכית. כל המסעדה זכוכיות. כל הפנים של המסעדה מההתחלה עד הסוף עם זכוכיות, שקופות, כולל הדלת איפה שאני נכנסתי. לא היה סימנים, לא היה דלת אפילו איפה שאני אראה שזה דלת. ממש שקוף. חשבתי שזה פתוח מרוב שחשבתי שזה שקוף, בלי סימנים בלי כלום. באתי להיכנס, נתקעתי" (פ' ע' 4 ש' 24 עד ע' 5 ש' 2).

7. גרסת התובעת נתמכת בתיעוד רפואי מזמן אמת. ביום 2.3.2011, יום התאונה, מופיע ביקור ב"ביקור רופא" שם נרשם: "נחבלה בחלון זכוכית של מסעדה, ללא איבוד הכרה, ללא הקאות" (נספח 2 לתצהירה). העובדה שנרשם "חלון זכוכית" תומכת בטענת התובעת כי נתקלה בזכוכית שקופה ובלתי מסומנת. לעניין זה, איני רואה מקום לדקדק עימה, כאילו צריך היה לרשום דלת זכוכית ולא חלון זכוכית, וזאת הן משום שמדובר בפרט שולי בלתי חשוב, והן משום שלא היא עצמה רשמה את התעודה הרפואית. יצוין בהקשר זה כי בתיעוד רפואי נוסף, מיום 6.3.2011 נרשם: "לפני מספר ימים, בכניסה למסעדה, נחבלה בדלת שקופה, קיבלה מכה חזקה בפנים" (ר' בנספחי 2 לתצהיר התובעת). רישום זה תומך אף הוא בגרסתה.