ההסכם עליו חתמה חודש וחצי לפני שנפטרה התגלה לילדיה רק אחרי שהעברת הזכויות בדירה הושלמה. חוות דעת של פסיכוגריאטרית שמונתה במסגרת התביעה נגדו הייתה חד-משמעית: המנוחה לא הבינה על מה חתמה
בית המשפט המחוזי בנצרת הורה לאחרונה ללשכת רישום המקרקעין למחוק רישום בעלות על דירה ולהחזיר אותה לבעליה המקוריים – אם לתשעה שנפטרה ב-2017. השופט עאטף עיילבוני קיבל את התביעה שהגישו שמונה מילדיה לביטול הסכם מתנה עליו חתמה כחודש וחצי לפני שנפטרה, במסגרתו העבירה את הדירה שלה לאחד הנכדים. פסק הדין התבסס על חוות דעת חד-משמעית של פסיכוגריאטרית שמונתה בהליך, וקבעה כי המנוחה סבלה מדמנציה קשה ולא הבינה על מה חתמה.
לילדים נודע על ההסכם אחרי שאמם נפטרה והאחיין שלהם (בן של אחד האחים שלא לקח חלק בהליך) כבר העביר את הדירה על שמו בטאבו. בתביעה שהגישו נגדו הם טענו כי טרם מותה סבלה אמם מדמנציה חריפה ומבעיות רפואיות רבות – ואין סיכוי שהבינה מה היא עושה.
הנכד התעקש שסבתו ביקשה לתת לו את הדירה מרצונה החופשי גם אחרי שהתקבלה חוות דעת של מומחית בפסיכוגריאטריה שמונתה בהסכמת הצדדים, שקבעה נחרצות כי המנוחה סבלה מדמנציה ולא הייתה כשירה לחתום על ההסכם.
הילדים-התובעים ביקשו לקבל את חוות הדעת שהסתמכה על תיעוד רפואי נרחב ונתמכה בספרות ובמחקרים רפואיים. לעומת זאת, הנכד-הנתבע ביקש לקעקע את חוות הדעת וטען לאי-דיוקים ולהסתמכות על בדיקות לא תקינות. הנכד הוסיף כי סבתו לא אובחנה באופן רשמי עם דמנציה אלא לאחר ההסכם, בעקבות נפילה קשה שהביאה לפגיעה בכושר השיפוט שלה. כלומר, לטענתו, במועד החתימה היא עדיין לא סבלה מבעיה קוגניטיבית משמעותית.
מכריע, סופי, מחייב
אבל השופט עאטף עיילבוני קבע כי חוות הדעת של המומחית הייתה מקצועית ומנומקת, התבססה על תיעוד רפואי נרחב, ספרות מקצועית ומחקרים ואף גובתה בעדות מהימנה ומפורטת. השופט הבהיר כי לא מצא סיבה להתערב במסקנה החד-משמעית של המומחית והחליט לתת לה משקל "מכריע, סופי ומחייב", כפי שהסכימו הצדדים עוד בתחילת ההליך.
בהתייחס לטענות הנתבע, ציין השופט כי המומחית הסבירה בצורה משכנעת מדוע הגיעה למסקנה שהדמנציה התפתחה אצל המנוחה כבר ב-2010 – 7 שנים לפני שחתמה על ההסכם – ושללה את התיאוריה שלפיה המחלה הופיעה לאחר מכן.
בעדותה ציינה המומחית כי ישנם לא מעט מקרים שבהם קשישים מגיעים לאבחון רק אחרי שהם מפתחים תסמינים חריגים של בלבול, חוסר שיווי משקל, מחשבות שווא וכיוצא באלה, ומתגלה שהבעיה הקוגנטיבית החלה להתפתח שנים קודם לכן.
המומחית אף הסבירה כי הנתונים הרפואיים של המנוחה בתקופה שלפני חתימת ההסכם העידו שהייתה במצב מסכן חיים עקב חוסר בהמוגלובין שהשפיע על אספקת החמצן למוח.
לבסוף, השופט הדגיש כי כשמדובר בתוקף של הסכם מתנה נדרשת רמה גבוהה מאוד של גמירות דעת מצד הנותן במובן זה שיש להוכיח כי העניק את המתנה "ברצון חופשי ומתוך הבנה מלאה" – הנתבע לא הצליח בכך.
לפיכך התביעה התקבלה. השופט ביטל את הסכם המתנה והורה ללשכת רישום המקרקעין למחוק את הנתבע מהרישום ולהחזיר את הדירה על שם המנוחה כדי שאפשר יהיה להעביר את הזכויות ליורשיה החוקיים. הנתבע חויב בשכר טרחת עורך דין והוצאות משפט של 20,000 שקל.
עו"ד אורלי קעטבי עמיר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין