לפסק הדין בעניין דיזינגוף קלאב בע"מ נגד זואילי
בערעור שהגישה חברה המפעילה מועדון כושר כנגד חיובה לשלם 100,000 ש"ח לעובד בגין הפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה, דן בית הדין הארצי לעבודה לראשונה במהותה של הזכות לישיבה ופרשנותה ובמסגרת זו, עסק בין היתר במהות הדרישות מהמעסיק ובחינת טענות ההגנה שלו.
בחור שעבד במשך כחודשיים וחצי כפקיד קבלה במועדון הכושר 'שייפ' שבתל אביב, הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בת"א תביעה נגד המועדון בטענה כי זה מנע ממנו אפשרות לשבת בזמן העבודה שלא כדין, ודרש פיצוי לדוגמא בהתאם לחוק בסך 200,000 ש"ח. המועדון טען כי על פי טיבה ומהותה, עבודת פקיד הקבלה אינה יכולה להתבצע בישיבה, אולם בית הדין קבע כי המועדון אכן הפר את החוק, וחייב אותו לפצות את העובד ב 100,000 ש"ח. על פסיקה זו, ערער המועדון לבית הדין הארצי לעבודה.
בערעורו, טען המועדון כי בית הדין לא נתן נתן דעתו למבחנים נוספים הקשורים במהות התפקיד, בטיב השירות, בנוהג בענף, בקהל הלקוחות וכיוצ"ב, כאשר לשיטתו, יש להבחין בין "המסוגלות הפיזית" לשבת בעת ביצוע העבודה לבין קיומה של הזדמנות סבירה לעשות כן בלי שתופרע העבודה. בנוסף, הלין המועדון כנגד גובה הפיצוי, כאשר טען בין היתר כי מדובר בחוק חדש ומן הראוי להחילו בצורה הדרגתית.
נשיאת בית הדין, השופטת נילי ארד קיבלה חלקית את ערעור המועדון, אך בטרם בחנה את טענות הצדדים, ונוכח ראשוניות הדיון בהוראות החוק ונפקותן, סקרה את ההיסטוריה המשפטית וכן עמדה על מהות הנורמות הקבועות בחוק הן מבחינת המעסיק והן מבחינת העובד וקביעת הפיצויים לדוגמה על פי החוק.
כך, פסקה הנשיאה כי ככלל המעסיק נדרש להעמיד לרשות העובד מושבים מתאימים וראויים במקום העבודה באופן שביצוע העבודה יתאפשר בישיבה, ולעניין זה, לא די בהעמדת מקום ישיבה בהפסקה בלבד, שהינה חובה מנדטורית העומדת בפני עצמה. עוד נפסק, כי יש לפרש בצמצום את טענת המעסיק לפיה "ביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה", ובחינת הטענה תעשה לפי אמות מידה אובייקטיביות.
לעניין פסיקת הפיצויים לדוגמא בגין הפרת הזכות לעבודה בישיבה, נקבע כי ע"פ החוק הפיצוי נע בין 20,000 ל 200,000 ש"ח, כאשר בקביעת הזכאות לפיצוי לדוגמה ושיעורו, יש להתחשב בין היתר במידת ההפרה וחומרתה, משך ההפרה, האם בוצעה ביודעין וכו', כאשר הנמקת בית המשפט לפיצוי הגבוה מ 20,000 ש"ח תתמקד בחומרת ההפרה או נסיבותיה.
במקרה הנדון, דחתה הנשיאה את טענות המועדון בכל הנוגע לחוסר האפשרות לבצע את העבודה בישיבה. אופי התפקיד שביצע העובד כפקיד קבלה, כך נפסק, אינו בא בגדר המקרים החריגים שאינם מאפשרים באופן גורף העמדת כיסא לרשות העובד.
"גם אם עבודתו של פקיד קבלה במכון כושר היא עבודה דינאמית הכרוכה במגוון פעולות, אין לקבוע כי מרבית הפעילות הנדרשת מהעובד ברוב שעות העבודה מחייבת תנועה מתמדת ממקום למקום, כדי כך שאין אפשרות כלשהי לישיבה" כתבה הנשיאה, והוסיפה כי טענת המועדון, לפיה השירות שאמור הפקיד לתת חייב לשדר "דינאמיות וחיוניות" או שיהיה "בגובה העיניים", אינה פוטרת אותו מחובתו כמעביד לפי החוק.
עם זאת, לעניין גובה הפיצוי, קיבל בית הדין חלק מטענות המועדון, והפחית כאמור את גובה הפיצוי. לעניין זה, לקח בית הדין בחשבון מחד את התעלמות המועדון מחובתו לספק מקום ישיבה לעובד ומתלונותיו בנדון, ומאידך את העובדה כי מדובר בתקופת עבודה קצרה ביותר ולאחר המקרה החל המועדון לאפשר לפקידי הקבלה לשבת, וכן את העובדה כי זהו למעשה המקרה הראשון אשר הובא לבחינת בית הדין לעבודה, הן לעניין הפרת הוראות החוק והן לעניין הפיצוי לדוגמה שהושת עליו.
"אכן, המועדון לא היה מודע דיו לפרשנות שתינתן להוראות החוק ולחומרה המיוחסת להפרה, להבדיל מחזקת ידיעת הוראות החוק וחובת המעביד ליישום הוראות החוק ככתבן וכלשונן" כתבה הנשיאה, ולפיכך פסקה כי על המועדון לשלם לעובד פיצוי של 50,000 ש"ח בלבד. בהתאם, הופחתו הוצאות המשפט שנפסקו לחובת המועדון, ונקבע כי יעמדו על 10,000 ש"ח.
לפסק הדין בעניין דיזינגוף קלאב בע"מ נגד זואילי
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.