פסיקה ראשונה של הארצי בעניין הזכות לעבודה בישיבה- הפחית פיצוי בגין הפרת החוק.

הנשיאה נילי ארד

          בערעור זה עולה לפנינו לראשונה סוגיית מהותה של הזכות לישיבה ופרשנותה כפי ביטויה ב חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז-2007. במסגרת זו נדרשים אנו לסעדים הראויים להינתן במקרים של הפרת הוראות החוק, ובמיוחד לסעד הנתבע בענייננו -  של פיצויים לדוגמה.

קודם שנפנה לדיון ולהכרעה, נקדים ונעמוד על השתלשלות העניינים שהביאתנו עד הלום.

הרקע

2.      המערערת היא חברה פרטית העוסקת בניהול ובהפעלת מועדון כושר ובריאות "שייפ" ברח' דיזינגוף בתל-אביב (להלן גם: מועדון הכושר דיזינגוף או המועדון). המשיב הועסק במועדון הכושר דיזינגוף כפקיד קבלה כחודשיים וחצי. סמוך לאחר סיום עבודתו הגיש המשיב לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה נגד המועדון שעילתה הפרת הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז-2007 (להלן: חוק הזכות לעבודה בישיבה או החוק). בתביעתו טען, כי הנהלת המועדון נקטה במדיניות האוסרת עבודה בישיבה, כי בפועל לא הציבה כסא בעמדה בה עבד כפקיד קבלה, וכי נמנעה ממנו אפשרות ישיבה כנדרש בדין. זאת, למרות שהתריע בפני הנהלת המועדון על חובתה החוקית להעמיד לרשותו אפשרות ישיבה במהלך עבודתו, ולמרות שהתלונן על כאבי גב עקב העמידה הממושכת שנכפתה עליו. בנסיבות אלה, ונוכח הפרת החוק ומכוחו, תבע המשיב תשלום "פיצוי לדוגמה" בסך 200,000 ש"ח.

       המועדון מצידו טען, כי על פי טיבה ומהותה, עבודתו של פקיד קבלה אינה יכולה להתבצע בישיבה, בעוד אשר בהפסקה, מוצב בדלפק הקבלה כסא לשימוש העובדים. בדרך זו נהג המועדון גם כלפי המשיב, הלכה ולמעשה. הוסיף המועדון וטען כי משלא הפר את הוראות החוק, אין לחייבו בפיצוי המשיב. מכל מקום, גם אם יימצא כי הפר הוראות החוק, אין לחייבו בסעד הנתבע של פיצוי  לדוגמה, מה גם שהפיצוי הנתבע גבוה ביותר ואינו מידתי.

3.      בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (הנשיאה עליה פוגל ונציגי הציבור גב' חגית פורת ומר ישראל אסא; עב 9515/07) קיבל את התביעה וקבע כי המועדון הפר את הוראות החוק, וכי על כן על המועדון לשלם למשיב פיצויים לדוגמה בסכום כולל של 100,000 ש"ח בלבד, מחצית שיעור הסכום הנתבע.

4.      נגד פסיקתו זו של בית הדין האזורי מכוון ערעורה של דיזינגוף קלאב בע"מ. זאת, הן באשר לעצם הקביעה כי המועדון הפר את החיוב להעמיד לרשות המשיב אפשרות ישיבה במהלך עבודתו, והן בנוגע לחיוב בפיצוי לדוגמה ושיעורו.

על רקע זה, ונוכח ראשוניות הדיון בהוראות החוק ונפקותן, נקדים ונעמוד על המסגרת הנורמטיבית וממנה נפנה לנסיבות המקרה הנדון וליישום הדין.

פרק ראשון: הזכות לעבודה בישיבה וחובת המעביד לספק תנאים למימושה

המסגרת הנורמטיבית

פקודת הבטיחות בעבודה

5.      צרכיו הפיזיולוגיים-ארגונומיים והבריאותיים של העובד לישיבה בעבודה, דורשים הקפדה והתאמה. ביטוי לצרכים אלה נתן המחוקק בישראל בשנות השבעים של המאה העשרים, במסגרת ההוראות ב פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת הבטיחות בעבודה או הפקודה). הוראות הפקודה הוחלו על מפעלי תעשייה לייצור בלבד"בגידרתם או מסביב להם עובדים בני אדם בעבודת כפיים בתהליך המשמש לעשיית מצרך..." כפי  הגדרתם בפקודה .

בדיוננו להלן נעמוד תחילה על מהותן של הוראות הפקודה בכלל, ועל הוראות הפקודה שעניינן בחובות המעביד להעמיד לרשות העובדים מקומות ישיבה מתאימים, כמפורט להלן.

6.      פקודת הבטיחות בעבודה "היא חיקוק בעל אופי ענשי בעיקרו שמטיל קנסות או עונש מאסר בהינתן הפרה של אחת מהוראותיו" ותכליתה "הגנה על בטיחות העובד". העבירות המנויות בפקודה, לרבות אלה שעניינן בהבטחת העבודה בישיבה וישיבה בעת הפסקה בעבודה "הן בנות אחריות מוחלטת ובעבירות אלו כל מה שקובע הוא המעשה ואין בודקים את הכוונה". תכליות הפקודה ומטרותיה מחייבות מיגור התנהגות המסכנת את בטיחותו של העובד, בריאותו ורווחתו במקום העבודה בכלל ובסביבת עבודתו בפרט. בהתאם, מדיניות משפטית ראויה המכוונת להגשמת תכליות אלה תהא על דרך הרחבת הוראות הפקודה "בצורה מסודרת ובאמצעות חקיקה ראשית" בשלושה מישורים עיקריים אלה:

המישור האחד - הרחבת תחולת העבירות הפליליות והסנקציות הקבועות בפקודה על ענפים נוספים שאינם באים בגדר הוראותיה, כגון ענפי המסחר והשירותים .

המישור השני - חקיקה אזרחית חברתית השוללת את הכדאיות הכלכלית בהתנהגות מסוכנת המתעלמת מצרכי הרווחה של העובד בסביבת עבודתו במקום העבודה. חקיקה מעין זו באה לידי ביטוי מובהק בקביעת אמצעים סטטוטוריים להבטחת הזכות לעבודה בישיבה והזכות לישיבה בעת הפסקה בזמן העבודה, מושא דיוננו בהליך זה.

המישור השלישי - הסדרת הזכות לישיבה בעבודה וישיבה בהפסקה במישור הקיבוצי בהסדרים והסכמים קיבוציים.

על רקע האמור, נפנה להוראות הפקודה הצריכות לענייננו בהליך זה.