ביה"ד לעבודה בת"א דחה באחרונה את ערעורה של רשת "טל בייגלס", שהעסיקה את העובד, וטענה מסיבות שונות כי אינו זכאי לפיצויי פיטורים. הרשת חויבה לשלם לו כ-40,000 שקל.
רשת "טל בייגלס" העסיקה עובד זר מאריתריאה כעובד כללי, במשך שש שנים, שהסתיימו בסוף ינואר 2014. במועד זה פגה אשרת העבודה שלו, שהייתה מתחדשת כל כמה חודשים. הפעם הוא הופתע לגלות שמקום לחדש אותה, הוא נשלח למרכז "חולות", שם שהה כשנה וחצי, עד אמצע 2015.
לאחר היציאה מ"חולות" נאסר עליו להתגורר ולעבוד בתל אביב ובאילת, ועל כן הוא גר בנתניה ועובד שם כטבח במסעדה.
לפני כחצי שנה, הרשם אלעד שביון מביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל את תביעת העובד וחייב את הרשת לשלם לו פיצויי פיטורים בסך כ-29,000 שקל, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך 8,700 שקל והוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח.
הרשת ערערה על פסק הדין, ולאחרונה ערעורה נדחה על ידי השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ מביה"ד האזורי בתל-אביב.
מבחינה משפטית, המערערת טענה כי אינה צריכה לשלם פיצויי פיטורים לעובד שהפסיק לעבוד כי האשרה שלו פגה, שכן מדובר בסיכול חוזה עבודה מצדו. בנוסף היא טענה כי המשיב יכול היה לחזור לעבוד אצלה עם שחרורו מהמתקן – בסניף מחוץ לתל-אביב, בגלילות – אך בית הדין קבע משום מה שהמשיב לא ידע על קיומו.
במענה לטענה זו המשיב טען כי השאלה האם ידע על קיומו של סניף בפי גלילות אינה רלוונטית, מאחר שהוא שהה כשנה וחצי במרכז השהייה ובאותה תקופה לא היה קשר בינו לבין הרשת, וממילא לא הוכח שהייתה לה עבודה להציע לו.
המשיב טען גם כי המערערת ידעה על מועד התפוגה של אשרת העבודה שלו, כך שלא יכול להיות שמדובר בסיכול חוזה עבודה.
היחסים נותקו
השופטת גילצר-כץ כי ביהמ"ש צדק כשקבע כי סיום יחסי העבודה בנסיבות המקרה מזכה בפיצויי פיטורים.
בהקשר זה השופטת הפנתה למספר פסקי דין, ובראשם פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, ולפיה "הפסקת עבודה בשל פקיעת תוקף אשרה של עובד זר (במובחן ממבקש מקלט) מזכה אותו בפיצויי פיטורים".
כמו כן, השופטת דחתה את טענת המערערת בדבר "סיכול חוזה", בנימוק שאין לצפות מהמשיב להמשיך לעבוד לאחר שפג תוקף אשרת העבודה שלו, מה גם שפקיעת התוקף לא הייתה דבר מפתיע.
בנוגע לטענה שלפיה המשיב יכול היה לחזור לעבוד בסניף אחר, השופטת ציינה בין היתר כי אפילו אם הייתה משתכנעת שהמשיב אכן ידע על הסניף ועל האפשרות התיאורטית לעבוד בו, אין בכך הצדקה לקבל את הערעור.
השופטת הסבירה בפסק הדין כי "יחסי העבודה בין המשיב למערערת נותקו עת פג תוקף אשרת העבודה שלו, וביתר שאת נכון הדבר משהוטל עליו לשהות ב"חולות", שכן משנעצר, לא יכול היה לדעת מתי ישתחרר, האם יותר לו לעבוד והיכן. המשיב זכאי היה לתשלום פיצויי פיטורים על אתר ולא 'על תנאי'".
השופטת הוסיפה כי אילו היה חוזר המשיב לעבוד אצל הנתבעת, בסניף גלילות או בכל סניף אחר, קרוב לוודאי שהיתה נערכת התחשבנות בין הצדדים.
המערערת חויבה בהוצאות משפט בסך 2,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד דן כ"ץ
- ב"כ המשיב: עו"ד ניר גביש
עו"ד שלמה מושיץ
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין