חברת כח אדם הכניסה להסכם תנאי שמגביל את העובד להתחרות בה כשנה וחצי ממועד סיום העבודה. לאחר שעזב, נודע לה כי הוא קיים מגעים עם חברות להן היא מספקת עובדים ומיהרה לתבוע אותו – לשווא.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה שהגישה חברת כח האדם "נרקיסים" כנגד עובד שהעסיקה בעבר כמנהל תפעול בטענה שהפר תנאי להגבלת תחרות ופתח עסק מתחרה. חרף טענותיה, השופטת רוית צדיק התרשמה כי תחום עיסוקו החדש לא מתחרה בחברה.
"נרקיסים" עוסקת באספקת עובדים זרים לחברות בנייה. העובד הועסק אצלה כמנהל תפעול בין השנים 2005-2013. במסגרת זו, הוא הוחתם על הסכם עבודה שכלל סעיף שאסר עליו להתחרות בחברה כשנה וחצי לאחר סיום יחסי העבודה.
שנה לאחר שעזב מיוזמתו, התגלה לחברה כי הוא קיים מגעים עם חברות שונות שהיא מספקת להם עובדים, והיא תבעה אותו בגין הפרת תנאי הגבלת התחרות.
החברה טענה כי עיסוקו של הנתבע הוגבל משום הוא עבד במשרה בכירה ורגישה, ונחשף לסודות מסחריים וביניהם שיטות התמחור שלה, שמות הלקוחות והספקים ועוד.
לימים התברר לה כי קצת לפני שעזב, הוא העביר עובדים שלה לחברה מתחרה. בתחילה הוא שכנע אותה כי הדבר לא היה בשליטתו אך מעשיו לאחר מכן החשידו אותה אף יותר – שכן במהלך 2014 הנתבע פנה לשלוש מהחברות עמן היא עובדת והציע לספק להן עובדים ואף היה מעורב במקרה נוסף של עזיבת עובדים.
על כן, היא ביקשה לאסור על הנתבע לקיים מגעים עם לקוחותיה, עובדיה וספקיה ולחייב אותו לשלם 145 אלף שקלים כפיצוי בגין הפרת ההסכם והנזקים שנגרמו לה בעקבות זאת.
הנתבע אמנם הודה שקיים מגעים עם חברות בנייה שונות, אך לטענתו הדבר נעשה במסגרת חברה חדשה שהקים שעוסקת בתחום אחר לגמרי של ניהול ושיווק פרויקטים, ומשכך תנאי הגבלת התחרות לא הופר על-ידו. הנתבע הוסיף והכחיש שעבד במשרה בכירה או שהיה חשוף לסודות מסחריים ואף טען כי העובדים שעזבו – עשו זאת מיוזמתם בגלל השכר הזעום שהוצע להם.
לא דובים ולא יער
ואכן, השופטת צדיק קיבלה את טענות הנתבע ודחתה את טענות החברה בזו אחר זו. השופטת הסבירה כי תנאי להגבלת תחרות צריך להיות מידתי ולהגן על אינטרס לגיטימי של החברה כגון סוד מסחרי.
במקרה הנוכחי, השופטת לא שוכנעה כי הנתבע נחשף לסודות מסחריים או עשה בהם שימוש אסור. לשיטתה, לקוחות וספקים שניתן בקלות לאתר את פרטיהם לא נחשבים לסוד מסחרי, וכך גם לגבי שיטת התמחור, הנעשית באמצעות תוכנת מחשב נפוצה.
"הידע והניסיון אשר צובר עובד במהלך עבודתו הופכים לחלק מהידע ומהניסיון המקצועי אשר רוכש העובד ולחלק מכישוריו המקצועיים, כפי שקורה באופן טבעי" כתבה.
בנוסף, השופטת מצאה כי החברה שבבעלות הנתבע לא מחזיקה בהיתר להעסקת עובדים זרים – דבר שלטעמה מעיד כי תחום עיסוקו הנוכחי לא מתחרה בתובעת, מה גם שלא הוכח בפניה כי המגעים שקיים עד היום עם לקוחות התובעת אכן קשורים לאספקת עובדים זרים.
בשולי הדברים, השופטת ציינה כי ממילא התנאי שנקבע בהסכם אינו מידתי לנוכח התקופה הארוכה שנקבעה בו (שנה וחצי). לפיכך, התביעה נדחתה במלואה והחברה חויבה לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד דיני עבודה יאיר דוד ועו"ד אפרת גרינברג-יוסף
- ב"כ הנתבע: עו"ד יורם אברהמי
עו"ד רבקה הדר-ברבש
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין