ע"ר 32033-06-16

לפניי ערעור על פסק דינו של כב' הרשם אלעד שביון בתיק ס"ע 50049-05-14 (בארהאן אברהאל נ' טל בייגלס בע"מ, ניתן ביום 24.6.2016).

העובדות הצריכות לעניין:

1. המשיב הוא נתין זר מאריתריאה, אשר הועסק אצל המערערת מיום 22.1.2008 עד יום 31.1.2014 כעובד כללי.

    

2. המשיב הגיש תביעה שעניינה תשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת והפרשות לפנסיה. כב' הרשם שביון קבע בפסק דין מנומק כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים בסך 28,728 ש"ח, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך 8,700 ש"ח והוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח. רכיב תמורת הודעה מוקדמת נדחה בפסק הדין.

    

3. המערערת ערערה בפניי על פסק דינו של כב' הרשם שביון, למעט על החיוב בפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, אשר לטענתה שולם במועד.

    

    

   עיקר טענות הצדדים:

    

4. לטענת המערערת נפלו בפסק הדין השגיאות הבאות:

   • בתצהיר עדות ראשית של המשיב נפלו פגמים מהותיים ובית הדין קמא שגה בכך שלא הוציאם מתיק בית הדין, כפי שביקשה המערערת.

   • ישיבת ההוכחות התקיימה ללא מתורגמן חרף העובדה שהמשיב אינו שולט בשפה העברית.

   • בית הדין קמא שגה בקביעתו העובדתית לפיה המשיב לא ידע על קיומו של סניף המערערת בפי גלילות.

   • בית הדין קמא שגה בקביעתו המשפטית לפיה נסיבות המקרה אינן כאלה של סיכול חוזה עבודה.

   • בית הדין קמא שגה בהשיתו הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח.

      

5. לטענת המשיב, צדק בית הדין קמא כאשר ביכר להמשיך בבירור התביעה, מבלי להוציא את התצהיר מהתיק ובהעדר מתורגמן. למעשה, העובדות הנחוצות לצורך הכרעה במחלוקות שבתיק הוכחו מבלי להיזקק כלל לתצהיר המשיב. נוסף על כך, השאלה האם ידע המשיב על קיומו של סניף בפי גלילות אינה רלוונטית מכיוון שהמשיב שהה כשנה וחצי במרכז השהייה והצדדים לא יצרו קשר זו עם זה, וממילא לא נשמעה טענה ובוודאי שלא הוכחה כי למערערת הייתה עבודה להציע למשיב לאחר שחרורו.

    

6. אשר לסוגיית סיכול החוזה, לטענת המשיב, קביעת בית הדין קמא בסוגיה זו נתמכת בפסיקת בתי הדין ובכל מקרה המערערת ידעה על מועד התפוגה של אשרת העבודה של המשיב.

    

7. אשר להוצאות המשפט, לא נפל פגם יסודי בשיקול הדעת של בית הדין קמא והלכה היא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בעניין זה.

    

   דיון והכרעה

8. הלכה היא כי סמכותה של ערכאת הערעור מוגבלת לבחינת השאלה האם נפל בשיקול הדעת של הרשם פגם המצדיק התערבות (דב"ע נד/16-4 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ההסתדרות הכללית, פד"ע כז 225). בראי הלכה זו בחנתי את הערעור, והגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

    

9. אין מחלוקת כי המשיב הועסק בהתאם לאישורי עבודה שניתנו לו לתקופות קצובות של שלושה עד שישה חודשים בכל פעם, וכי מנהל המערערת היה עוקב אחר תוקף אישורי העבודה הללו.

    

10. כמו כן אין מחלוקת על כך שאישור העבודה האחרון של המשיב היה תקף עד תאריך 31.1.2014. לקראת תום חודש ינואר 2014 פנה המשיב למשרד הפנים לצורך חידוש אישור העבודה, או אז נמסר לו כי לא ניתן לחדש את האישור מידית, ותחת זאת עליו להתייצב שוב במשרד הפנים ביום 27.2.14. כאשר התייצב המשיב במועד זה במשרד הפנים קיבל לידיו טופס "אשרת שהייה", לפיו עליו להתייצב במרכז שהייה החל מיום 6.4.2014. במעמד זה נאסר עליו לעבוד בכל עבודה שהיא. יומו האחרון של המשיב בעבודה היה יום 31.1.2014.

     

11. צדק כב' הרשם שביון בקביעתו כי סיום יחסי העבודה בנסיבות הללו מזכה בפיצויי פיטורים. נסיבות ההעסקה במקרה דנא דומות לנסיבות שנדונו במקרים אחרים בבתי הדין האזוריים לעבודה, אשר בהם נקבעה זכאות לפיצויי פיטורים למבקשי המקלט אשר פג תוקף אשרת העבודה שלהם (ר' לדוגמא סע"ש 29626-04-14 KATHIR YACOB נ' שאול עקיבא, ניתן ביום 2.8.2016, פורסם במאגרים האלקטרוניים וכן סע"ש 35627-05-14 MUHAMAD FAHARADI ואח' נ' ד.א. מוסך פלוס נתיבות בע"מ, ניתן ביום 4.8.2016, פורסם במאגרים האלקרוניים – ערעור על פסק הדין תלוי ועומד בבית הדין הארצי). קביעה זו יונקת חיותה מההלכה שנקבעה בבית הדין הארצי לעבודה בעניין מטין אילינדז (ע"ע 137-08 מטין אילינדז נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ, ניתן ביום 22.8.2010), לפיה הפסקת עבודה בשל פקיעת תוקף אשרה של עובד זר (במובחן ממבקש מקלט) מזכה אותו בפיצויי פיטורים.

     

12. על כן מבחינה משפטית אין מקום להתערב בקביעת כב' הרשם, לפיה נסיבות המקרה מזכות את המשיב בפיצויי פיטורים.

     

13. אשר לטענת המערערת לפיה המשיב עזב את מקום העבודה כחודשיים וחצי בטרם המועד בו נדרש המשיב להתייצב במרכז השהייה, ברי כי אין לצפות מהמשיב להמשיך לעבוד לאחר שפג תוקף אשרת העבודה שלו, ולכן דין הטענה להידחות. כמו כן, בדומה למקרים אחרים בהם מועסקים מבקשי מקלט, גם כאן פקיעת תוקף האשרה של המשיב לא הייתה עניין מפתיע ומשכך, לא מדובר בסיכול חוזה.

     

14. די היה בכך כדי לקבל את תביעת המשיב מלכתחילה, גם מבלי להזדקק לתצהירו של המשיב, שכן אין מחלוקת על כך שפג תוקפה של אשרת העבודה שלו. המערערת הלינה על כך שחסרה חתימת ב"כ המשיב על התצהיר ועל כך שהתצהיר ממוספר באופן "מחשיד" ובגופן שאינו אחיד. לא התרשמתי שהפגמים בתצהיר הם מהותיים ומצדיקים מחיקת התצהיר.

     

15. כך גם באשר לחקירת המשיב בהעדר מתורגמן. מעיון בפרוטוקול הדיון התרשמתי כי המשיב הבין את השאלות שנשאל והשיב עליהן באופן ברור. מכל מקום, ההחלטות הדיוניות הללו מצויות בתחום הסמכות של רשם בית הדין, ואינן חריגות נוכח הגמישות הנהוגה בדיני הראיות בבתי הדין לעבודה, בהתאם לסע' 32 ו-33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

     

16. יתרה מכך, מכיוון שאין חולק על העובדות המהותיות, גם אם הייתה מתקבלת טענת המערערת לפיה נכון היה להוציא את התצהיר מתיק בית הדין ולא לקיים את הדיון בהעדר מתורגמן, לא היה בכך כדי לסייע למערערת.

     

17. טענה המערערת כי טעה כב' הרשם בכך שקבע כי המשיב לא ידע על אודות קיום סניף של המשיבה בגלילות. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, באשר קביעות הערכאה הדיונית מבוססות על התרשמות ישירה מהעדויות והראיות שהוצגו בפניה (ע"ע 1160-05-11 אלעד כהן נ' בוריס יעקובוב, ניתן ביום 6.6.2013). המקרה דנא אינו נמנה על המקרים החריגים הללו.

     

18. יתרה מכך, גם אם הייתי מתרשמת שהמשיב אכן ידע על אודות קיום סניף של המערערת בגלילות ועל האפשרות התיאורטית לעבוד בו, לא היה בכך כדי לקבל את הערעור, ואבאר מדוע.

     

19. יחסי העבודה בין הצדדים נותקו ביום 31.1.2014. רק בחודש אוגוסט או ספטמבר 2015 שוחרר המשיב ממרכז השהייה "חולות", בעוד שהתביעה הוגשה קודם לכן, ביום 27.5.2014. מן הסתם, בזמן הגשת התביעה לא יכול היה המשיב לעבוד אצל המערערת, מכאן שנכון ליום הגשת התביעה היה המשיב זכאי לפיצויי פיטורים. לו היה חוזר המשיב לעבוד אצל הנתבעת, בסניף גלילות או בכל סניף אחר, קרוב לוודאי שהיתה נערכת התחשבנות בין הצדדים לעניין סכומים ששולמו לתובע בגין פיצויי פיטורים בעבור אותה תקופה.

     

20. אדגיש כי העובדה שכיום המשיב יכול לכאורה לשוב לעבוד אצל המערערת כלל אינה רלוונטית. יחסי העבודה בין המשיב למערערת נותקו עת פג תוקף אשרת העבודה שלו, וביתר שאת נכון הדבר משהוטל עליו לשהות ב"חולות", שכן משנעצר, לא יכול היה לדעת מתי ישתחרר, האם יותר לו לעבוד והיכן. המשיב זכאי היה לתשלום פיצויי פיטורים על אתר ולא "על תנאי".

     

21. לסיום אתייחס לטענת המערערת לפיה המשיב אינו זכאי לתשלום בגין הוצאות משפט. בדיון בפניי חידדה המערערת את טיעונה בעניין זה, והטעימה שמכיוון שהמשיב יוצג על ידי ההסתדרות, למעשה לא שילם בפועל עבור ייצוג משפטי ולכן תשלום בגין הוצאות משפט יהווה תוספת שאינה מוצדקת לזכייתו. לבקשת בית הדין הגיש המשיב, במסגרת סיכומיו, חוזר מטעם ההסתדרות עליו חתום המשיב, לפיו מתחייב הוא להעביר לידי ההסתדרות כספי הוצאות משפט אשר יפסקו לו, אם יפסקו. משהוכח כי כספי הוצאות המשפט שנפסקו למשיב אינם אמורים להיוותר בחזקתו אלא להיות מועברים לידי ההסתדרות, נחה דעתי כי גם יש לדחות גם רכיב זה של הערעור.

     

    סוף דבר

22. הערעור נדחה.

     

23. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח.

     

    ניתן היום, ב' כסלו תשע"ז, (02 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.