תושבת מודיעין תבעה את העירייה והמדינה בגין הנזק שנגרם לה. בימ"ש קבע שהעירייה אחראית לבדה לאירוע משום שהתרשלה בתחזוקת המדרכה.
עיריית מודיעין חויבה לאחרונה לפצות תושבת העיר שמעדה ושברה את כף רגלה בשל הפרשי גובה במדרכה המובילה לבית הכנסת שבשכונת קייזר. "עירייה זהירה וסבירה, המזמינה את תושביה להלך ברחובותיה חייבת לנקוט אמצעים סבירים שימנעו את נפילת העוברים והשבים נוכח מפגע מסוכן המצוי במדרכות", כתב סגן נשיאת בית משפט השלום ברמלה, מנחם מזרחי, בפסק דין שחייב את העירייה בכ-150 אלף שקל.
המקרה אירע באחת השבתות של נובמבר 2011, כשהתובעת הייתה בדרכה עם ילדיה לבית הכנסת, נתקעה במדרכה בולטת ונפלה. במוצאי שבת בעלה פינה אותה לטיפול רפואי ונמצא שהיא שברה את כף רגל שמאל.
בפברואר 2016 הגישה האישה תביעה נזיקית כנגד העירייה והמבטחת שלה – "הראל". גם המדינה נתבעה בהליך מאחר שמשרד השיכון והבינוי היה אחראי על בניית האזור שבו התובעת נפלה, ובאותה תקופה העירייה טרם קיבלה עליו את ה"בעלות" באופן רשמי.
התובעת ביקשה לחייב את הנתבעות בפיצויים על נזקיה בטענה שהתאונה נגרמה משום שלא תחזקו את המדרכה כראוי.
בתגובה, העירייה כפרה באחריותה בין היתר משום שלטענתה התובעת לא הוכיחה שהיא נפלה בשל בליטה במדרכה. לחיזוק דבריה, היא הצביעה על כך שבמסמכים הרפואיים של התובעת לא תואר בדיוק כיצד נפלה.
בנוסף, העירייה תמהה כיצד התובעת – שהולכת לאותו בית הכנסת מזה שנים – לא ידעה על קיומו של המפגע ולא נזהרה מפניו. משכך, היא ביקשה להטיל עליה אשם תורם אם בכל זאת תוטל עליה אחריות.
גם המדינה כפרה באחריותה אך מטעמים שונים. לטענתה, מהרגע שמשרד השיכון סיים את הבנייה באזור, האחריות על המפגעים הועברה לעירייה – גם אם לא קיבלה את הבעלות באופן פורמאלי.
מפגע לא סביר
סגן הנשיאה מזרחי קיבל את עמדת המדינה ודחה את התביעה נגדה. קביעה זו, לצד העובדה שהחוק מטיל אחריות למניעת מפגעים במקומות ציבוריים על רשויות מקומיות, הובילו לכך שהתביעה נגד העירייה התקבלה במלואה.
בהקשר זה, השופט ציין כי בניגוד לעמדת העירייה הוא התרשם לחיוב מגרסת התובעת לגבי הנסיבות שבהן נפלה ואף סבר שהיא תואמת את האמור במסמכים הרפואיים.
בתוך כך, השופט עיין בתצלומי המדרכה שבה נפלה התובעת ומצא כי המרצפת שגרמה לנפילתה בלטה משמעותית ביחס לשאר המרצפות. משכך, נקבע כי מדובר במפגע לא סביר וכי העירייה התרשלה בכך שלא תקנה אותו.
בהמשך נדחתה דרישת העירייה להטיל על התובעת אשם תורם. לשיטת השופט, קבלת טענתה בעניין מציבה "דרישה קפדנית" שמחייבת את התובעת לשים לב למדרכה במקום להשגיח על ילדיה – דבר שלטעמו אינו ראוי בהתחשב בנסיבות המקרה.
מאחר שהצדדים הסכימו כי התובעת נותרה עם 5% נכות בכף הרגל, השופט העמיד את נכותה בשיעור דומה וחישב בהתאם לנכות את גובה הפיצוי שמגיע לה עבור כאב וסבל, אובדן שכר על תקופה של חודש וחצי שבה נעדרה מהעבודה, החזר הוצאות רפואיות, עזרת הזולת ועוד.
לפיכך, העירייה ו"הראל" חויבו לשלם לתובעת 122,136 שקלים בתוספת 24,427 שקלים עבור שכ"ט עו"ד וכן הוצאות משפט. מאחר שהתביעה כנגד המדינה נדחתה, התובעת תשלם לה שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד נזיקין אלי ימיני
- ב"כ העירייה ו"הראל": עו"ד רן ברג ועו"ד שאולה ברג
- ב"כ המדינה: עו"ד אייר מנדלבאום
עו"ד שרית חרל"פ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין