בעלי דירה הגישו תביעה נגד שכנם בה דרשו שיסיר גרם מדרגות ויפצה אותם על נזקים שנגרמו להם בעבודות להרחבת דירתו. בית המשפט מתח ביקורת על התנגדותם אך פסק להם פיצוי.
השופטת מרים קסלסי קיבלה לאחרונה חלקית תביעה שהגישו בעלי דירה מירושלים נגד שכנם בה דרשו שיסיר תוספות בניה וישלם להם פיצויים ותשלומי איזון. השופטת פסקה כי מאחר שהתובעים נהנים שנים רבות מהרחבה לא חוקית שביצעו בדירתם, התנגדותם חסרת תום לב. עם זאת, הם יפוצו ב-72,000 שקל.
בניין המריבה בירושלים מורכב משתי קומות, כשבכל קומה שתי דירות. בני זוג, בעלי הדירה בקומה הראשונה, רכשו אותה בשנות ה-60 ובנו את התוספת בשנות ה-70. התוספת נבנתה על עמודים כך שנוצר חלל מתחת אותו סגרו בני הזוג בוויטרינות זכוכית והשתמשו בו כמחסן וחדר הסקה. סגירת החלל נעשתה ללא היתר בנייה אך בהסכמה שבשתיקה של יתר הדיירים. מלבד בני הזוג, במהלך השנים התחלפו כל יתר השכנים.
ב-2011 השכן בקומה השנייה בנה תוספת לדירתו, שכללה הרחבת הדירה ובניית מדרגות חיצוניות המובילות אליה מהכניסה. חללים שנוצרו מתחת למדרגות החדשות סופחו על ידו ועל ידי שני השכנים הנותרים בהחלטה שהתקבלה באסיפה כללית על אף התנגדות בני הזוג.
בתביעה שהגישו נגדו בני הזוג ב-2013 הם ביקשו שבית המשפט יורה על הריסת חדר המדרגות וביטול הצמדתו לדירות השכנים. בנוסף הם דרשו פיצוי כספי על נזקים שנגרמו להם לטענתם במהלך עבודות שיפוץ דירת השכן לרבות אובדן דמי שכירות, עוגמת נפש ותשלום על השימוש שעשה ביסודות שבנו על חשבונם.
הנתבע הגיש תביעה נגדית בה ביקש מבית המשפט להצהיר כי הרשות שניתנה לתובעים להשתמש בחלל שמתחת לקומת העמודים פקעה עם עזיבתם לבית אבות והשכרת הדירה ב-2012.
הוא ציין כי אמנם בהליך שהתקיים בנושא בפני המפקח על הבתים המשותפים נקבע שהרשות שקיבלו התובעים היא בלתי חוזרת, אך לטענתו פסק הדין תקף רק כל עוד הם גרים בנכס.
בנוסף הוא דרש שהתובעים ישלמו 47,000 שקל, חלקם בצביעה החיצונית של הבניין ובעבודות קונסטרוקציה ובטון שנאלץ לבצע במהלך השיפוץ בגלל הבנייה הלקויה שביצעו.
הצמדה כדין
השופטת מרים קסלסי מבית משפט השלום בירושלים הבהירה כי על פי חוק המקרקעין, בעל דירה שהורחבה ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת בבניין.
השופטת דחתה את תביעת השכן לביטול רשות השימוש וקבעה כי פסק הדין של המפקח חל כל עוד התובעים הם בעלי הדירה, ואין זה משנה שהיא מושכרת.
במקביל, היא דחתה את בקשת התובעים להריסת חדר המדרגות לאחר שקבעה שהוא נבנה בהיתר כדין וההחלטה על הצמדת חלקים ממנו לשלוש דירות התקבלה ברוב הדרוש (75%) באסיפה הכללית.
השופטת ציינה כי בהתנגדותם לבנייה התובעים התנהגו בחוסר תום לב. לדבריה, במשך 40 שנים הם נהנו מתוספת לא חוקית שבנו, תודות להסכמת השכנים, ואף עשו שימוש ייחודי בחצר משותפת אך כששכנם ביקש לממש זכות דומה הם סירבו.
עם זאת היא פסקה כי מגיע לתובעים פיצוי מסוים מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט שכן הרחבת דירת הנתבע התבססה על יסודות שהם הקימו. עוד היא פסקה להם פיצוי על נזק מינורי שנגרם לדירתם במהלך השיפוץ ועל התקופה בה עבודות הבנייה מנעו שימוש סביר בדירתם.
בסך הכל חויב השכן לשלם לתובעים 72,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד מקרקעין אריאל רובין ואח'
- ב״כ הנתבעים: עו"ד איתיאל גבעון ואח'
עו"ד רמי אטיאס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין