בעלי דירה פנו לבית המשפט בבקשה שיורה על פינויים של שני אחים, שבמשך למעלה מ-10 שנים גרו בדירה כאילו היו דיירים מוגנים בעוד שהוריהם הם ששכרו את הדירה. ביהמ"ש קיבל את התביעה והורה לאחים להתפנות ולשלם לבעלי הדירה שכר דירה של 60,800 שקל.
זוג ושני ילדיו הקטינים עבור ב-1988 להתגורר בדירה בחיפה בהתאם להסכם שכירות מוגנת. בשנת 2003, רכש הזוג דירת מגורים אחרת ועבר להתגורר בה. אלא שהילדים, שהפכו בינתיים לבגירים, נשארו לגור בדירה השכורה, והמשיכו לשלם שכר דירה זעום בהתאם להסכם השכירות המוגנת.
לייעוץ בענייני מקרקעין
פנו ל-עו"ד דיני מקרקעין
בעלי הדירה טענו כי האישה ובן זוגה (שנפטר מאז) עזבו את הדירה מבלי ליידע אותם, ובכך הפרו את הסכם השכירות ואת חוק הגנת הדייר. ב-2013 הם פנו לבית משפט השלום בחיפה בתביעה נגד האם והאחים בכדי שיורה על פינוי הדירה ויחייב אותם בתשלום דמי שכירות ראויים של 252,000 שקל.
לדבריהם, מגורי האחים בדירה היו ללא הסכמתם, מה גם שבהסכם השכירות אין כל אזכור לשמותיהם, ומכאן שההסכם לא תקף לגביהם.
האחים טענו מנגד, כי אין לבעלים זכות לפנות אותם מהדירה בה התגוררו כמעט כל חייהם, וציינו שהשימוש שעשו בדירה ב-10 השנים האחרונות היה בהתאם להסכם השכירות, בהסכמת התובעים ובידיעתם, וכי עד להגשת התביעה דמי השכירות המוסכמים שולמו ללא כל תלונה.
הנתבעים הודו שהוריהם עזבו את הדירה אך הסבירו כי הסיבה למעבר הייתה סירוב התובעים לשפץ את הדירה ולהשתתף בעלות הקמת מעלית בבניין, שהייתה הכרחית להמשך מגוריה ההורים, באשר אביהם חלה בסרטן, ועקב מצבו הפיזי התקשה לעלות במדרגות עד לקומה החמישית.
עוד הם סיפרו כי במשך השנים השקיעו בשיפוץ הדירה 150 אלף שקל, סכום אותו לא היו משקיעים אלמלא היו להם זכויות בה.
נטישה
השופטת אילת דגן הסבירה כי התובעים למעשה מבקשים להורות על פינוי הדירה בעילת "נטישה", שמצריכה מהם להוכיח כי השוכר המוגן אכן עזב את הדירה ואינו מתכוון לחזור.
במהלך הדיון אישרה אם הנתבעים כי עזבה את הדירה, וזו הפכה ל"דירת רווקים" לאחר שערכו בה שיפוצים, כך שהיא לא מתאימה לצרכיה ואין בכוונתה לחזור להתגורר בה.
משכך, יסודות עילת ה"נטישה" הוכחו, כן וטענת התובעים, לפיה הנתבעת עזבה את הדירה והיא אינה זכאית להמשיך להחזיק בה לפי חוק הגנת הדייר. באשר לילדיה, קבעה השופטת, לאחר שבחנה את הסכם השכירות, כי הם היו זכאים להחזיק בנכס רק כבני רשות, כלומר, כל עוד היו תלויים בהוריהם, והם מעולם לא היו במעמד של שוכרים מקוריים.
השופטת הבהירה כי גם אם התובעים ידעו שהאחים הם אלו שגרו במושכר בעשר השנים האחרונות, אין זה מעניק להם מעמד של דייר מוגן לפי החוק.
לפיכך, קיבלה השופטת את התביעה והורתה לאחים לפנות את הדירה, תוך שציינה שאין חשש שיוותרו מחוסרי דיור, שכן הם יכולים להתגורר בדירת אמם.
בנוסף, השופטת חייבה את האחים לשלם לתובעים שכר דירה לפי שווי הדירה בשוק, אך לא עבור כל התקופה בה גרו בדירה בגפם, אלא רק מיום הגשת התביעה. בסך הכל חויבו האחים לשלם 60,800 שקל בתוספת הוצאות משפט של 7,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד איתי הפלר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יוסי ליבנה
* עו"ד הילה רוזן עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין