חקלאי החתים את אשתו של בעל קרקע על חוזה שכירות, אף על פי שלא הייתה לה הרשאה לחתום בשמו, ולכן נקבע שהחוזה בטל, החקלאי יפנה את השטח וישלם לאישה כ-87 אלף שקל.
בעלים של כ-45 דונם במושבה כינרת השכיר במאי 2004 חלק מהשטח שלו לחקלאי המגדל פירות. בהסכם נקבע שהשכירות תחל ביום בו החקלאי ייטע בננות בשטח (באוגוסט 2006), ועד שנת 2012 אחריו בתמורה ל-3,000 דולר לשנה.
זקוקים לייעוץ בנושאי מקרקעין?
פנו ל - עורך דין מקרקעין
ב-2007 החל מצבו הבריאותי של בעל השטח להתדרדר– הוא לקה באירוע מוחי ואיבד את שפיותו, לאחר כשנתיים עבר לבית אבות סיעודי.
בתקופה הזו פנה החקלאי לאשתו של הבעלים והחתים אותה על שני הסכמים חדשים ב-2008 וב-2011 (לצורך השכרת השטח בשנים שאחרי 2012). בהסכמים אלה נקבע שיופחתו דמי השכירות, והחקלאי ישכיר חלקים נוספים בקרקע.
במרץ 2011 נפטר בעל השטח. אשתו, שהייתה היורשת היחידה שלו, העבירה את ניהול ענייניה לאחיה, עורך דין במקצועו. בפגישה בין האח לחקלאי אמר האח שתקופת השכירות מסתיימת ושבקרקע נטועים עצי תמר ומנגו בניגוד להסכם עם המנוח, ואילו החקלאי אמר שחתם עם האישה על הארכת השכירות ללמעלה מעשר שנים.
האח חש שהחקלאי רימה את משפחתו ובעקבות זאת הגישה האישה בספטמבר 2013 תביעה לבית משפט השלום בבית שאן שיבטל את ההסכמים. היא טענה כי לא הייתה לה הרשאה לחתום עליהם, בעלה לא היה במצב להסכים לכך, והחקלאי ניצל את חוסר הבנתה ועשק אותה.
לטענתה, ההסכם היחיד שבתוקף הוא זה שנחתם מול בעלה ב-2004, ולכן יש לסלק את החקלאי מהשטח, לדאוג שהוא יפצה אותה בדמי שכירות גבוהים יותר מאלה ששילם, ויפצה אותה על הפרה יסודית של ההסכם, בסך כולל של 100 אלף שקל.
החקלאי לעומת זאת טען שההסכמים שנחתמו מול האישה היו בהסכמת בעלה. לדבריו, אם היה חושב שהאישה מעוניינת לסיים את הסכם השכירות תוך שנה הוא לא היה משקיע כסף ועבודה קשה במטע שיחזיר לו את השקעתו רק לאחר מספר שנים.
לכן הגיש החקלאי תביעה נגדית בה ביקש פיצוי על סיום השכירות והשקעותיו בשטח.
לא רפת-שכל
השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי קבעה שעל הנתבע לפנות את המקרקעין. היא הסבירה שהנתבע לא הוכיח שהסביר לתובעת על מה היא חותמת, ויתרה מכך – היא כלל לא הייתה מורשית לחתום בשם בעלה. כל עוד הבעלים היה בחיים לא הייתה לאף אחד הסמכות לפעול בשמו, ומאחר שהוא לא חתום על אותם הסכמים – הם בטלים.
את טענת התובעת שהנתבע ניצל את חולשתה, תמימותה וחוסר ניסיונה, דחתה השופטת מכיוון שלדעתה התובעת אינה אישה רפת-שכל, ואף העידה בשוטף שהיא מסתדרת לבד.
השופטת גם דחתה את התביעה הנגדית של הנתבע וקבעה שלא מגיע לו כל פיצוי כספי על השקעותיו בנכס, שכן כאמור, ההסכמים לא היו בתוקף.
לבסוף פסקה השופטת דחלה-שרקאוי שהנתבע ישלם לתובעת דמי שכירות על השימוש במקרקעין ללא הסכם עד לסוף שנת 2014 בסך של 3,000 דולר לשנה, ובסך הכל 72,787 שקל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 14,000 שקל.
לפנים משורת הדין השופטת לא פסקה הוצאות בתביעה הנגדית שנדחתה, כאמור.
- ב"כ התובעת / נתבעת שכנגד: עו"ד רוני מועלם
- ב"כ הנתבע / תובע שכנגד: עו"ד רן ארנון
* עו"ד אבישי אוסטרייכר עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין