משקיע שהפסיד כספים בפרויקט תמ"א תבע משותפו "שווי של דירה"

האיש טען כי הנתבע ייצג אותו מול חברה שקידמה את הפרויקט והוא העביר לו 770,000 שקל מתוך ציפייה לקבל דירה. בית המשפט דחה את גרסתו ופסק לטובתו 100,000 שקל בלבד

השופטת ניצה מימון שעשוע הכריעה לאחרונה בתביעה של אדם שטען כי רכש דירה בפרויקט תמ"א 38 ולא קיבל אותה לאחר שהפרויקט כשל. התביעה הוגשה נגד עורך דין שלטענת התובע ייצג אותו בעסקה. השופטת קבעה שהצדדים הם שני משקיעים בחברה שקידמה את הפרויקט אך לא הצליחה להשיג היתר בניה בזמן. עוד נקבע כי התובע היה מודע לסיכונים לכל אורך הדרך והנתבע אינו חייב לפצות אותו, למעט בסכום של 100,000 שקל אותם נטל ממנו מבלי להעביר לחברה.

התובע סיפר כי הנתבע שימש כעורך דין שלו. לדבריו, הנתבע פנה אליו ב-2012 בהצעה לקנות דירה במסגרת פרויקט תמ"א 38 ברמת גן מחברת מ.א.ש שהוקמה לצורך ניהול הפרויקט ובה יש לנתבע מניות.

הוא ציין כי הבין מהנתבע שמדובר ברכישת דירה לכל דבר ועניין. הוא הוסיף כי הנתבע הסביר לו שלפי הסכם שנחתם בינו לבין חברת מ.א.ש, ששניהם יוצגו על ידי הנתבע, הוא רכש חצי ממניות החברה וכן זכות לקבל דירה בפרויקט בשווי 1.5 מיליון שקל.

עוד ציין התובע כי הוסכם שהוא ישקיע 1.1 מיליון שקל, ושאם לא יתקבלו היתרי בניה החברה תשיב לו את כל כספי ההשקעה.

לטענת התובע, לאחר שהשקיע 770,000 שקל התברר לו כי לא יוכל לקבל הלוואה או משכנתא מהבנק. הוא ביקש לקבל את כספו בחזרה אך הדבר לא נעשה. 

התובע ביקש להרים את מסך החברה ולחייב את הנתבע לשלם לו על עלות דירה במיקום דומה, סך של 2 מיליון שקל.

הנתבע טען כי התובע רחוק מלהיות תמים והוא פעל בידיעה מלאה של העובדות ובצורה מושכלת.

הנתבע ציין התובע ידע שהוא רוכש מניות בחברה ולא מדובר ברכישת דירה. הוא הוסיף כי במרץ 2017 התקיים משא ומתן למכירת מניות החברה לחברת יורו סיטי. בשלב זה הוא והעביר את מניותיו ללא תמורה לתובע ולשותף הנוסף. האחרונים מכרו את זכויותיהם לחברת יורו סיטי ובכך התובע קיבל תמורה מלאה עבור השקעתו.

לא קנוניה

השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע מבית משפט השלום בפתח תקווה דחתה את התביעה ברובה.

היא קבעה שהוכח כי אין מדובר בקנוניה כלשהי בין מי מהצדדים, אלא בפרוייקט תמ"א 38 אמיתי שהושקעו בו כספים ומאמצים רבים, אך כפי שקורה בהרבה מקרים ההשקעה לא צלחה לא צלחה. בסופו של דבר ההיתר שניתן לחברה בוטל עקב אי עמידה בזמנים, ויזם אחר התקשר עם הדיירים ומימש את הפרוייקט בשלב מאוחר יותר.

היא ציינה כי הנתבע התחייב להשקיע 2 מיליון שקל בחברה אך לא עמד בהתחייבותו. בפועל, כל הכספים שהשקיע הנתבע בחברה היו כספי התובע. 

לקביעת השופטת, התובע היה מודע לרכישת מניות החברה על ידי הנתבע ולכך שהוא רוכש מהנתבע במקביל חצי מהמניות, כך ששניהם שותפים שווים בחברה.

עוד היא ציינה כי מעדות בעל המניות השלישי שלפיה קיבל מהנתבע 550,000 שקל עולה כי את יתרת ה-100,000 שהעביר התובע לנתבע האחרון לא העביר לחברה. 

השופטת כתבה כי גרסת התובע, לפיה הוצגו לו מצגי שווא וכי הוא האמין שהוא רוכש דירה לא הייתה מהימנה כלל. 

בסיכומו של דבר חייבה השופטת את הנתבע להחזיר לתובע 100,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל. 

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין