דוידזון נ' ארדיטי ואח'

לפני תביעה בסך 1,945,000 ₪ שעניינה השקעה בפרוייקט תמ"א 38.

גרסת התובע וראיותיו

בתביעה ובתצהיר התובע נטען כי נתבע 1 (להלן: ארדיטי) שימש כעו"ד של התובע.

ארדיטי פנה אל התובע בשנת 2012 ובידו הצעה לקנות דירה במסגרת פרוייקט תמ"א 38 ברח' רכסים 30 רמת גן (להלן: הפרוייקט).

נתבע 2 (להלן: טורובסקי) היה הרוח החיה בפרוייקט, החתים את הדיירים, ניהל את היזמות ואת כספי הפרוייקט.

נתבעת 3 הינה חברה בע"מ שהוקמה לצורך ניהול הפרוייקט (להלן: החברה).

נתבע 4 (להלן: ברגר) היה רשום כבעל מניות ודירקטור יחיד בחברה, ולא ברור מה היה תפקידו מלבד זאת.

נטען כי בהציגו את היזמות, התובע הבין מארדיטי כי מדובר ברכישת דירה לכל דבר ועניין (צורף מייל נספח 1 מיום 8.4.12 בו שלח ארדיטי לתובע את הסכם הרכישה מיום 5.4.12 (נספח 2) וכתב "מצ"ב הסכם רכישת דירה וחמישים אחוז מניות"). ארדיטי טען כי לצורך הבטחת הכספים הוא ירשום עצמו כרוכש זכויות החברה בפרוייקט. בדיעבד ולאחר דרישת התובע, שלח ארדיטי הסכם חתום שערך, כי הוא אשר רכש את זכויות החברה והוא בעל מניותיה, מאותו התאריך בו נחתם ההסכם עם התובע. לפי ההסכם בין התובע לחברה, ששניהם מיוצגים ע"י ארדיטי, רכש התובע מחצית ממניות החברה (שנרכשו ע"י ארדיטי) וזכות לקבל דירה בפרוייקט בשווי 1.5 מליון ₪.

נטען כי באותה עת היו המניות רשומות ע"ש ברגר.

הוסכם כי אם לא יתקבלו היתרי בניה, החברה תשיב לתובע את כל כספי ההשקעה.

ארדיטי רשם שעבוד ע"ס 500,000 ₪ על מניות החברה על שמו ולא על שם התובע, אף על פי שהתובע העביר לו סכום של 650,000 ₪.

התובע כתב לארדיטי עוד לפני חתימת ההסכם כי יוכל לשלם 500,000 ₪ בחודשים אפריל-מאי, ולגבי היתרה יפנה לקבלת הלוואה בנקאית ומאמין שיקבל "את שאר הסכום בכפוף לאישור בניה עקרוני" (נספח 3).

בהציגו את היזמות הסביר ארדיטי לתובע כי מדובר בעסקה מאד כדאית כאשר התובע ישלם בשלבים סך של 1,100,000 ₪, כשערכה של דירה כזאת הוא 1,500,000 ₪ ובסיום הבניה ערכה המשוער יהיה 2,000,000 ₪.

נטען כי ארדיטי הציג את עצמו כמומחה לענייני תמ"א והוא החזיק אתר אינטרנט ופרסם את עצמו ככזה. ארדיטי אמר לתובע כי הוא עצמו משקיע כספים בחברה. במהלך העברת הכספים לארדיטי ע"י התובע, הלה הציג לתובע את הסכם ההלוואה שערך מול החברה ע"ס 500,000 ₪, ואמר כי ירשום שעבוד על החברה בסכום זה כדי להגן על זכויות התובע.