הסמכות הבלעדית על הילדה בעלת הצרכים המיוחדים ניתנה לאמה לתקופה זמנית מאחר שהאב הערים קשיים על מתן טיפולים להם הייתה זקוקה, ובהתחשב בכך שנכון להיום אין לו שום קשר איתה.
בית המשפט למשפחה בחיפה הוציא בשנה שעברה פסק דין שמצהיר על אם לילדה כבת 11 כאפוטרופסית הבלעדית שלה למשך שנתיים. זאת, לנוכח עמדת שירותי הרווחה כי האב – שלא מעורב כלל בחיי בתו – מערים קשיים על הענקת טיפולים ועזרה מתאימה לילדה בעלת הצרכים המיוחדים. לאחרונה, בית המשפט המחוזי בעיר דחה את ערעורו על פסק הדין לאחר שהתרשם שמדובר בהחלטה שמשרתת את טובת הקטינה.
הורי הילדה משתייכים למגזר החרדי. הם נפרדו חודשים ספורים לאחר שנישאו, כשהאם היתה בחודש השלישי להריון. בתם נולדה ב-2011 ומאז האם מטפלת בה באופן בלעדי. למעשה, הילדה לא נפגשה עם אביה לאורך השנים למעט מפגשים בודדים במרכז הקשר.
לימים הילדה אובחנה כבעלת צרכים מיוחדים ונזקקה לחינוך מיוחד ולטיפולים רפואיים שונים. מאחר שהאב התנגד לכל מהלך שהציעו האם והגורמים הטיפוליים, ב-2014 היא ביקשה מבית המשפט למשפחה למנות אותה לאפוטרופוסית הבלעדית על הילדה, כך שתהיה רשאית להחליט בעניינים חשובים אלה ללא צורך באישור האב.
ההליך התנהל במשך 3 שנים שבמהלכן גורמי הרווחה נפגשו עם המשפחה וניסו לסייע לאב לרקום קשר עם בתו. תסקירים רבים שהוגשו לבית המשפט העידו על קשיים בקיום הקשר מצד האב עד כדי כך שהילדה נרתעה ובשלב מסוים סירבה להיפגש עמו.
בסופו של דבר בית המשפט למשפחה קיבל את המלצת שירותי הרווחה להיענות לבקשת האם אך איזן את התוצאה הקשה עבור האב בכך שתחם את האפוטרופסות לתקופה של שנתיים וחייב את האם להודיע לו על כל פעולה משמעותית שנוגעת לבריאותה או לחינוכה של הילדה.
ערעור שהגיש האב על פסק דין זה נדחה לאחרונה בבית המשפט המחוזי על ידי השופטים סארי ג'יוסי (אב בית הדין), חננאל שרעבי ודאוד מאזן, תוך דחיית טענותיו של האב כנגד התנהלות רשויות הרווחה והאם, והפגיעה בזכויותיו ההוריות.
איזון נכון
את פסק הדין כתב השופט ג'יוסי, שסבר כי בית המשפט למשפחה הגיע להחלטה הנכונה, המשרתת את טובת הילדה, כפי שהדברים משתקפים מתסקירי הרווחה ומההתרשמות הבלתי אמצעית של בית המשפט למשפחה במשך כ-3 שנים של הליכים.
השופט ציין כי לא מצא טעם טוב לסטות מתסקירי הרווחה שנכתבו על ידי גורמי מקצוע שהכירו את בני המשפחה, נפגשו עמם והתרשמו באופן ישיר מהתנהלותם.
השופט הפנה לכך שמהתסקירים עולה הקושי שבקיום קשר בין האב לבתו. כך למשל, באחד התסקירים צוין כי האב ויתר על המפגשים וביקש שאמו תגיע במקומו, ובתסקיר אחר צוין כי במפגש שכן התקיים האב לא התקרב לבתו ולא יצר עמה קשר – מה שגרם לה למצוקה רגשית.
לבסוף, השופט הפנה לתסקיר שקבע כי התנגדות הילדה להיפגש עם אביה התגבשה באופן סופי לאחר שדרש להוציא אותה מהמוסד החינוכי בו השתלבה יפה מבחינה חברתית ורגשית.
השופט הבהיר כי החלטת בית המשפט לא נלקחה בקלות אלא לאחר "איזון נכון בין הזכויות השונות" והעדפת טובת הילדה על פני כל פתרון אחר. מכל מקום, ההחלטה לא שוללת את הקשר בין האב לבתו ובהחלט מותירה לו מקום לשינוי בעתיד.
לא נפסקו הוצאות לחובת האב לפנים משורת הדין.
- ב"כ האב: לא צוין
- ב"כ היועמ"ש: עורכי הדין ר. הס-בכר ול. אבו אלהיג'א-חאמד מהלשכה המשפטית משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים
- ב"כ האם: ג. ברזילי, עו"ד לענייני משפחה
עו"ד יואב צח-וכס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין