החברה נמצאת כיום בפירוק ואושר לה הסדר חוב. בקשת בעל התפקיד שמונה מטעם בית המשפט למימוש הערבות התקבלה בין היתר לנוכח אין ספור ראיות והוכחות לכך שניתנה והתנאים למימושה התקיימו.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב השופט חגי ברנר חייב לאחרונה את מנכ"ל "גמול השקעות" לשעבר, יצחק גוילי, לשלם כ-1.4 מיליון שקל לקופת הסדר החוב שאושר במסגרת פירוק קבוצת "גמול". זאת, עקב מימוש ערבות שנתן בעל-פה להלוואה שהעניקה החברה לחברת הבת שלה "גמול נדל"ן".
בפסק הדין נקבע כי אף שאין מסמך כתוב תוכן הערבות המדויק מופיע בפרוטוקולים של ישיבות החברה ובדיווח לרשות ניירות ערך ולבורסה, וממנו ניתן ללמוד כי התקיימו כל התנאים לחיוב גוילי בתשלום.
קבוצת גמול כללה את חברת האם גמול השקעות, חברת הבת גמול נדל"ן וחברת הבת שלה - גמול יהוד.
ב-2017 נקלעה הקבוצה לחדלות פירעון ובית המשפט מינה עו"ד לצורך גיבוש הסדר מול הנושים. במסגרת תפקידו הגיש עוה"ד הממונה בקשה שמטרתה להוסיף כ-1.4 מיליון שקל לקופת הסדר החוב של גמול השקעות.
בבקשתו נטען כי ב-2013 העניק גוילי ערבות להלוואת בעלים של 1.5 מיליון שקל שהעניקה גמול השקעות לגמול נדל"ן כמקדמה לעסקה בינה לבין חברה בשם "יובל בנייה ונכסים".
לטענתו, מאחר שההסכם בין גמול נדל"ן לבין יובל פקע וכתוצא מכך גמול השקעות לא זכתה לקבל את החזר ההלוואה למעט 200 אלף שקל, הרי שהתקיימו התנאים למימוש ערבותו של גוילי בגובה החוב ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן ההלוואה.
מנגד ביקש גוילי לדחות את הבקשה בין היתר מאחר שבעל התפקיד לא הציג מסמך ערבות כתוב שמופיעים בו תנאי הערבות המלאים, כך שלא הוכיח כי הערבות עדיין בתוקף או שתנאי המימוש שלה התקיימו.
למעשה, טען גווילי, כי הערבות פקעה עם אישור הסדר החוב של גמול השקעות וכי התנאים למימוש לא התקיימו בשל הסכם הלוואה שגובש לימים בין גמול נדל"ן לבין יובל, במסגרתו יובל התחייבה להעביר לה את הכספים כהלוואה לצורך החזר הכספים לגמול השקעות.
הרצון הסמוי לא קובע
סגן הנשיא ברנר דחה את טענותיו של גוילי. ראשית, קבע השופט כי יש ראיות למכביר על תוכנה המדויק של הערבות. השופט הפנה לכך שהתוכן שהופיע בדיווחים לרשות ניירות ערך והבורסה ובפרוטוקולים של ישיבות החברה נוסח בקפידה ובלשון משפטית והיה זהה בכולם. מכאן, שלא הגיוני שהושמטו ממנו תנאים סמויים כלשהם.
שנית, השופט קבע כי לא ייתכן לקרוא לתוכן הערבות תכנים שלא דווחו לרשות ני"ע ולבורסה. מה שקובע, הבהיר השופט, הוא לא "הרצון הסמוי" אלא ההתחייבות המתועדת, וזאת בפרט מאחר שהציבור הסתמך על פרסומים אלה.
כמו כן השופט שלל את הטענה שתוקף הערבות פג, בין היתר משום שלטעמו ההסכמות המאוחרים בין גמול נדל"ן לבין יובל כלל לא רלוונטיות, שכן הן לא שינו את מטרת הערבות שהייתה החזר הכספים לגמול השקעות - ואין ספק שאלה לא הוחזרו בפועל (למעט 200 אלף שקל כאמור).
לבסוף נקבע אם כן, כי התנאים שנמנו בדיווחים השונים למימוש הערבות התקיימו, וזאת מאחר שהעסקה בגינה ניתנה ההלוואה פקעה, יובל לא החזירה את הכספים שקיבלה וכך גם גמול נדלן.
גוילי חויב לפיכך לשלם לקופת ההסכם 1.3 מיליון שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מדצמבר 2013 ו-50,000 שקל הוצאות משפט.
למעבר לפסק הדין המלא בתיק פר"ק 55200-01-17
- ב"כ המבקש: בעל התפקיד הממונה עו"ד פיני יניב ועו"ד אורי גולדפריד
- ב"כ המשיב (גוילי): עורך דין שי צוקרמן, עו"ד רועי ריינזלבר
- ב"כ כונס הנכסים הרשמי: עו"ד גלי עטרון
עו"ד שי שמש
עוסק/ת ב-
דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין