אדם בעל עבר פלילי טען שרכש דירה וחנות מקשישה כשנה לפני מותה. בית המשפט קבע שההסכמים שהגיש מזויפים וחסרי תוקף. הנכסים יישארו בידי אישה שירשה אותם מהמנוחה בהתאם לצוואתה.
אישה קיבלה בירושה דירה וחנות בתל אביב מקשישה שנפטרה ב-2013. זמן קצר לאחר מכן פתח נגדה אדם בהליך משפטי בו טען שהקשישה מכרה לו את הנכסים ב-2012. בית המשפט קיבל את בקשת היורשת להצהיר שהנכסים שלה וקבע שהסכמי המכר שהציג הקונה מזויפים.
ב-2016 הוציא בית המשפט למשפחה בתל אביב צו קיום לצוואה שהותירה הקשישה בה ציוותה את כל עיזבונה למכרה שלה. באפריל 2017 רשמה היורשת את הדירה על שמה ובהמשך מכרה אותה לצד שלישי.
בהמשך אותה שנה נפתחו בבית המשפט המחוזי בתל אביב הליכים בין היורשת לבין אדם שטען כי הזכויות בנכסים שלו. לטענת האיש, בינו לבין המנוחה נחתמו הסכמי מכר ב-2012 שלפיהם הוא רכש ממנה את הדירה תמורת 2.4 מיליון שקל ואת החנות תמורת 150,000 דולר.
לדבריו, מינואר 2013 ועד יוני 2015 ריצה עונש מאסר וסבר שהמנוחה ממשיכה לגור בדירה. כשהשתחרר מהכלא הגיע לדירה וגילה לתדהמתו שהיא כבר לא בחיים. כשביקש לברר מדוע לא הושלמה העברת הזכויות על שמו בדירה ובחנות התברר לו שעורך הדין שערך את הסכמי המכר ביניהם נפטר גם הוא. לכן הוא החל לפעול להשלמת העסקאות רק ב-2017 ואז התברר לו כי אלה הועברו בירושה.
היורשת טענה שהסכמי המכר שהגיש האיש מפוברקים והמנוחה מעולם לא חתמה עליהם. היא הוסיפה כי בחשבון הבנק של המנוחה לא נעשו הפקדות בסכומים האמורים בחודשים הסמוכים למועד העסקאות הנטענות.
האיש השיב כי המנוחה רצתה לתרום את הכסף וייתכן ששמרה את כספי התמורה בנאמנות אצל עורך הדין עד שתחליט לאיזה עמותה יועברו.
דירתה היחידה
אך השופטת עינת רביד קיבלה את עמדת היורשת וקבעה שההסכמים חסרי תוקף.
היא אימצה את חוות דעת המומחה וקבעה כי חתימת המנוחה על הסכמי המכר ואף חתימתו של עורך הדין שמופיעה עליהם מזויפות.
עוד היא קבעה שהקונה לא הציג כל ראיה כי העביר כסף למנוחה. זאת ועוד, מעדותו עלה שאף לא נכח במועד חתימת הסכם המכר, כך שהוא אינו יודע מידיעה אישית אם המנוחה אכן חתמה על המסמכים. לכל זאת מתווספת העובדה שבמועד בו לכאורה חתם עורך הדין שערך את העסקאות על הסכמי המכר הוא היה מושעה מהלשכה.
השופטת כתבה בנוסף כי אין הסבר מדוע הקונה לא עשה דבר להעברת הבעלות על שמו במשך יותר מ-5 שנים, שמתוכן שהה כשנתיים וחצי מחוץ לכלא. לכל הפחות היה מצופה ממנו לרשום הערת אזהרה, כתבה.
בעייתיות נוספת עולה לדבריה מכך שהמנוחה הייתה כבת 85 בעת עריכת ההסכם והדירה שנמכרה הייתה בית מגוריה. ״מדוע תסכים אישה בגיל זה למכור את דירתה היחידה כשלא הוכח כי הייתה לה מטרה מיוחדת לשמה נמכרה הדירה״? תהתה.
האיש חויב בהוצאות בסך 50,000 שקל וב-30,000 שקל נוספים בגין צו מניעה זמני שהוצא לבקשתו בנוגע לנכסים במסגרת ההליך.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד שלמה אסרף
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין