לוי נ' ליכטנשטיין ואח'

מונחות לפני שתי תביעות, אשר הדיון בהן אוחד. תביעת המבקשת הגב' שפרה ליכטנשטיין (אשר תכונה למען הנוחות: המבקשת) בה"פ 1896-07-17 נגד מר רחמים לוי (אשר יכונה למען הנוחות: המשיב), ותביעת המשיב בה"פ 2066-10-17 נגד המבקשת ומר ברק קראוס (להלן: קראוס).

רקע וטענות הצדדים

1. המנוחה יאנינה שרשבסקי ז"ל (להלן: המנוחה) נולדה בשנת 1927 ונפטרה ביום 10.12.2013. המנוחה הייתה הבעלים הרשום של חנות ברחוב כיכר מסריק 19 בתל אביב הידועה כגוש 6952 חלקה 128 תת חלקה 4 (להלן: החנות), ושל דירת מגוריה ברחוב ז'בוטינסקי 104 תל אביב הידועה כגוש 6213 חלקה 423 תת חלקה 6 (להלן: הדירה).

2. ביום 20.11.2016 נתן בית משפט לענייני משפחה בתל אביב בת"ע 68666-12-15 ובת"ע 65663-12-15, פסק דין המקבל את בקשת המבקשת לקיום צוואת המנוחה, נקבע כי המבקשת היא היורשת של עזבון המנוחה, ונדחתה בקשה למתן צו ירושה. בערעור שהוגש על פסק הדין של בית המשפט למשפחה נותר על כנו פסק הדין המקיים את צוואת המנוחה (עמ"ש (מחוזי ת"א) 4320-12-16).

   ביום 4.4.2017 נרשמה הדירה על שמה של המבקשת, וביום 26.6.2017 נרשמה לטובתו של קראוס הערת אזהרה על הדירה (ראו העתק נסח טאבו אשר צורף לבקשת המשיב מיום 5.9.2017). ביום 5.9.2017 הועברה הדירה על שמו של קראוס בלשכת רישום המקרקעין (נספח י"א לתשובת המבקשת מיום 18.10.2017 לבקשת המשיב לצו מניעה).

3. המשיב טוען כי בינו לבין המנוחה נחתמו הסכמי מכר מיום 3.5.2012 לפיהם רכש מהמנוחה את הדירה בתמורה לסך של 2.4 מיליון ₪ ואת החנות בתמורה לסך של 150,000 דולר (להלן: הסכמי המכר). לטענת המשיב מלוא התמורה בגין החנות והדירה שולמה לידי המנוחה, והוסכם, כי המנוחה תמשיך להתגורר בדירה עד לסוף שנת 2012, וככל שתידרש לתקופה ארוכה יותר יחתמו הצדדים על הסכם שכירות.

   לטענת המשיב מינואר 2013 ועד יוני 2015 ריצה עונש מאסר, וסבר כי המנוחה ממשיכה להתגורר בדירה. משסיים לרצות את עונשו הגיע לדירה וגילה לתדהמתו, שהמנוחה איננה בחיים. לטענתו משנודע לו, כי מסיבות שאינן ברורות לא הושלמה העברת הזכויות על שמו בדירה ובחנות, ביקש לברר את פשר הסיבה ואז נודע לו כי עו"ד שמעון לפידות (להלן: עו"ד לפידות), אשר ערך את הסכמי המכר בין המשיב למנוחה, נפטר (מאחד הנספחים שצורפו לתשובת המשיב להמרצת הפתיחה, מכתב לשכת עורכי הדין מיום 19.3.2017 עולה כי עו"ד לפידות נפטר ביוני 2016). על כן החל לפעול להשלמת רישום העסקה רק בשנת 2017, ואז התברר כי המבקשת טוענת לבעלות בנכסים מושא ההליך.

4. המבקשת עתרה בתביעתה לקבוע, כי עסקת המכר בנוגע לחנות, בין המשיב למנוחה, וכן כל המסמכים, שנחתמו ביום 3.5.2012 בטלים או שיש להורות על ביטולם. המבקשת טענה, שהמסמכים שהוצגו על ידי המשיב הם מסמכים מפוברקים והסכמים פיקטיביים, וכי לא נערכו ההסכמים בינו לבין המנוחה.

5. המשיב עתר בתביעתו לקבוע כי הוא הבעלים של החנות וכן הבעלים של הדירה וזאת מכוח הסכמי המכר מיום 3.5.2012, אשר נחתמו בינו לבין המנוחה.

   ההליכים בתביעות שבכותרת

6. טרם אדון בתביעה לגופה אפרט להלן חלק מהבקשות וההליכים בתיק, אשר יש להם חשיבות להכרעה בפסק דין זה.