פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב מלמד אותנו לא לזלזל בחשיבותה של הגהה ובדיקה מדוקדקת של מסמכים לפני ששולחים אותם על פני המים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב באחרונה שותף בבניין בן 14 דירות בחיפה למכור את חלקו לשותפתו תמורת מחיר מגוחך של 900 אלף שקל. פסק הדין של השופט יונה אטדגי דחה את טענת השותף כי בטעות השמיט את המילה "מיליון" מהסכום שהציע.
השותפים רכשו את הזכויות בבניין בשנת 2007. בהסכם השותפות ביניהם הם הכניסו מנגנון מיוחד לפירוק שיתוף בשם "במב"י" ( (buy me buy youאו "קנה אותי או שאקנה אותך".
מנגנון זה קובע כי כל אחד מהשותפים רשאי להגיש הצעת מחיר לרכישת חלקו של השותף האחר, שצריך לתת את תשובתו תוך 24 שעות. התשובה יכולה להיות הסכמה למכירה או – הצעה לקנות את חלקו של המציע באותו מחיר.
בחלוף 7 שנים מרכישת הבניין, השותף ביקש לממש את ה"במב"י" ושלח לשותפתו הצעה לרכישת חלקה בבניין תמורת 900 אלף שקל. השותפה טלפנה אליו מיד והודיעה לו שהיא מסרבת להצעתו, אך מעוניינת לרכוש את חלקו באותו הסכום. השותף לא סירב להצעה ומבחינת שותפתו העסקה נסגרה.
ואולם, כשבוע לאחר שיחת הטלפון היא קיבלה מכתב חדש, בו השותף טען כי במכתב הקודם נפלה טעות כתיב ולמעשה הוא התכוון לרכוש את חלקה תמורת 1.9 מיליון שקל ולא 900 אלף. אך השותפה לא קיבלה את טענתו ועמדה על זכותה לרכוש את חלקו בסכום שהוצע.
מאחר שהשותף סירב לשתף עמה פעולה, היא פנתה בנובמבר 2015 לבית המשפט וביקשה שיצהיר כי תניית הבמב"י שבחוזה השותפות השתכללה לכדי הסכם מחייב, וכי הנתבע חייב כעת למכור לה את חלקו תמורת 900 אלף שקל.
אך הנתבע הכחיש שנרקמה בינו לבין התובעת עסקה מחייבת. הוא טען כי מגנון הבמב"י שונה במסגרת הסכם חדש שנחתם ביניהם ב-2011, באופן שאפשר לשותפים להתחרט על הצעה ראשונית ולהציע הצעה חדשה.
אלא שכשההסכם המאוחר הוצג בבית המשפט הסתבר כי התובעת מעולם לא חתמה עליו, ומי שחתום הוא אביה, שמעולם לא הוסמך לחתום בשמה או במקומה.
מעדות האב בבית המשפט עלה כי הוא "אולץ" לחתום על המסמך על ידי הנתבע שהבטיח לו כי אחרי שיחתום הוא יפרע חוב ישן שהוא חייב לו, ולכן הוא נענה. הוא הוסיף כי בניגוד לטענות הנתבע, מדובר בהסכם שנחתם ביוני 2015, יומיים לאחר שהתובעת דחתה את הצעתו הראשונה.
לאחר שהתרשם ממהימנות עדותם של התובעת ואביה לעומת חוסר מהימנותו של הנתבע, השופט אטדגי קבע ש"ההסכם המאוחר" נערך על ידי הנתבע ללא ידיעתה והסכמתה של התובעת, במטרה להכשיל את מימוש תניית הבמב"י המקורית.
באשר לטענת הנתבע לפיה הסכום שננקב בהצעה הראשונית נכתב ב"טעות", השופט הבהיר כי "כאשר מדובר בשתי 'השמטות', גם בספרה וגם במילה - מיליון, אזי הדעת נותנת כי אין מדובר ב'היסח דעת' אלא בכתיבה מודעת".
לסיכום השופט פסק כי מנגנון הבמב"י שריר וקיים, ובמסגרת זו השתכלל בין הצדדים הסכם מחייב שלא ניתן כעת לבטלו בגלל היעדר כדאיות עבור הנתבע. לפיכך התביעה התקבלה ונפסקו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד מקרקעין, ירון אליאסי וניר מילשטיין
- ב"כ הנתבע: עו"ד חשן גלעד
עו"ד ליאת מרי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין