נושל מהירושה וטען: "אבא רצה לתקן את הצוואה"

הבן סיפר שהתפייס עם המנוח בערוב ימיו, אך הוא לא הספיק לשנות את צוואתו כפי שתכנן. ואולם על רקע סתירה בגרסותיו הורה השופט לקיים את הצוואה כלשונה

בית המשפט למשפחה בנוף הגליל דחה לאחרונה התנגדות בן לצוואת אביו המנשלת אותו מהירושה, בטענה כי השניים התפייסו טרם מותו. המתנגד הוסיף טענות לאי-כשירות והשפעה בלתי הוגנת מצד הזוכים בצוואה – אמו וחמשת אחיו – אך השופט מחמוד שדאפנה דחה אותו והשית עליו הוצאות. התוצאה: הצוואה תקוים.

מדובר באב ל-6 שהלך לעולמו באוגוסט 2019, בגיל 67. צוואתו שבמוקד ההליך נערכה חודשים ספורים קודם למותו, ביוני אותה שנה, ובה הוריש את כל רכושו לאשתו וחמישה מילדיו, למעט בנו-המתנגד – שאותו אף ביקש להרחיק מהלווייתו. אלא שבמסגרת התנגדות שהגיש הבן לאחר פטירת אביו, עתר לבטל את הצוואה ולהכלילו בין היורשים.

הוא טען שלאחר חתימת הצוואה אביו השלים איתו, ואולם לא הספיק להעלות זאת על הכתב. המתנגד סיפר על "סולחה" עם אביו סמוך למותו, בנוכחות כל המשפחה, והוסיף טענות להיעדר כשירותו לצוות, כמו גם להשפעה בלתי הוגנת מצד הזוכים בירושה. בהזדמנות אחרת סיפר הבן, בוגר הטכניון, שכלל לא היה מסוכסך עם אביו, וכי הלה התפאר בו בשל הישגיו, כאשר בין השניים שררו כבוד והערכה הדדית.

האם ויתר האחים, מצדם, כפרו בניסיון המתנגד לייחס להם השפעה פסולה על האב. הם טענו שהצוואה משקפת את רצונו האמתי, והכחישו כי נערכה תחת אי-כשירות. אחת הבנות, אחות במקצועה, העידה בהקשר הזה כי אביה היה צלול "עד ימיו האחרונים". החמישה סיפרו על קרע רב שנים בין המנוח לבנו-מתנגד, בשל חוסר כבוד ממנו ומאשתו, ושללו פיוס שנערך בין השניים.

"היה עצמאי וחכם"

השופט שדאפנה דחה את טענות המתנגד, אחת לאחת. בסוגיית הכשירות לצוות הובאו עדות הנוטריון שלפניו נחתמה הצוואה, כי המנוח הגיע אליו לבדו מבלי שהופעלו עליו לחצים, וחוות דעת מומחה בית המשפט, שמצא את האב כשיר להוריש במועד חתימת הצוואה. לזאת התווספו, כאמור, עדויות של האלמנה ויתר האחים כי המנוח היה עצמאי עד סמוך למותו, לרבות נהיגה ברכב.

בכל הנוגע לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת שהעלה הבן, קבע השופט שהיא לא הוכחה אלא "נהפוך הוא - מעדות המתנגד בעצמו וחלק מעדיו עולה כי המנוח היה עצמאי, התנייד לבד, לא היה תלוי באף אחד והיה בעל דעה וחכם". נקבע שאין הוכחה כי מי מזוכי הצוואה שלט במנוח אלא אדרבה, מהראיות עלה שהוא ניהל את ענייניו בכוחות עצמו ונזקק לעזרת בני משפחתו רק בערוב ימיו, עת חלה.

לבסוף נדחתה טענת הבן כי בינו לבין אביו נערך פיוס אשר בגינו מוצדק לסטות מהאמור בצוואה. השופט חידד שהטענה סותרת לגרסתו האחרת, כי השניים מעולם לא היו בריב. "טענה זו אינה ברורה ואינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, שכן אם אכן לא היה כל סכסוך בין המתנגד לבין המנוח - לא היה כל צורך להשלים ולהתפייס עם המנוח", הדגיש.

גם המכתב בו ביקש המנוח כי בנו-המתנגד לא ישתתף בהלווייתו – אשר להערכת השופט נכתב סמוך למותו ו"מדם לבו" – שימש כאינדיקציה לרצונו האמיתי, וכפועל יוצא להותרת צוואתו על כנה. פסק הדין נחתם בדחיית התנגדות הבן, תוך חיובו ב-20 אלף שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת אמו ואחיו, ובמתן צו לקיום צוואת האב ככתבה וכלשונה.  

• ב"כ המבקשים: עו"ד המאם חליחל
• ב"כ המתנגד: עו"ד אשרף שחאדה ואח'

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.