האיש הואשם בגניבה ובתקיפת קשיש, ונעצר עד תום ההליכים. ארבעה חודשים לאחר מכן, הקשיש הודיע שמצא את הכסף, וטען כי אינו זוכר מי תקף אותו. בית משפט השלום ברחובות קבע שהמשטרה התרשלה בחקירת האירוע, והורה למדינה לפצות את האיש ב-37,340 שקל.
הקשיש הגיש למשטרה את התלונה על התקיפה והשוד לפני כשנתיים. הוא סיפר כי אדם ממוצא רוסי, שישב לידו בבית קפה, עקב אחריו בדרכו לביתו, ושדד אותו באלימות. המתלונן תיאר כיצד התוקף הפיל אותו ארצה, בעט בו ורוקן את כיסיו מ-2,800 שקל.
הסתבכתם בפלילים על לא עוול בכפכם?
פנו ל-עורך דין פלילי
המשטרה עצרה חשוד באירוע, שאמנם הודה כי ישב ליד המתלונן, אך הכחיש את ההאשמות נגדו. במסגרת עימות בין השניים, החשוד הציע להחזיר למתלונן את הכסף, אך עמד על כך שלא עשה לו דבר.
חוקרי המשטרה לא התרשמו מהכחשותיו של החשוד, ובשנת 2014 הוגש לבית משפט השלום ברחובות כתב אישום שייחס לו עבירות של תקיפה וגניבה. במקביל, התקבלה בקשת המדינה להאריך את מעצרו של החשוד – שהפך לנאשם – עד תום ההליכים.
אלא שלאחר ארבעה חודשים – יום לפני מועד הדיון – הודיע המתלונן לפתע כי מצא את הכסף החסר בשיחים שבקרבת מקום האירוע. המתלונן סיפר כי הגיש את התלונה עקב לחץ מאשתו, וכי מצפונו מעיק עליו לנוכח בעיות זיכרון, והעובדה שלא ראה את התוקף במדויק. כתוצאה, המדינה חזרה בה מכתב האישום, ובית המשפט זיכה את הנאשם לחלוטין.
לאחר זיכויו, פנה האיש לבית המשפט בבקשה לקבלת פיצוי על התקופה בה שהה במעצר על לא עוול בכפו, באשר לא הייתה כל סיבה להגיש נגדו כתב אישום מלכתחילה.
המבקש טען שהמשטרה התרשלה בחקירת האירוע, תוך התעלמות מוחלטת ממצבו של המתלונן, אדם מבוגר ומבולבל הסובל מבעיות זיכרון. כמו כן, לטענתו, השוטרים שחקרו את האירוע תיאמו ביניהם גרסאות, ולא פעלו להשגת סרטוני אבטחה מבית עסק סמוך. לסיכום, סיפר הנאשם כי פוטר בעקבות מעצרו וספג פגיעה כלכלית.
המדינה השיבה כי בזמן הגשת כתב האישום היה סיכוי סביר להרשעת המבקש, ודחתה את הטענה לפיה המעצר פגע בו כלכלית. לטענת המדינה, למבקש עבר פלילי, כך שלא ניתן לדעת האם דווקא מעצרו פגע באפשרותו למצוא עבודה.
פגיעה בחירות
השופטת אפרת פינק הבהירה כי זיכויו של נאשם אינו אומר בהכרח שהוא זכאי לפיצויים, והסבירה כי יש לבדוק האם הייתה למדינה סיבה סבירה להגיש את כתב האישום.
לאחר שעיינה בתיק החקירה, השופטת לא השתכנעה שהמדינה טעתה כשהגישה את כתב האישום, שהתבסס על חקירת המתלונן ועל צילומים המעידים על כך שהמבקש עקב אחריו לאחר שעזבו את בית הקפה, בניגוד לגרסתו לפיה הלך מבית הקפה היישר לביתו.
עם זאת, השופטת ביקרה את התנהלות המשטרה. השופטת ציינה כי נראה שאחד השוטרים ממש העתיק חלק מדו"ח פעולה של שוטר אחר, ולא הבינה מדוע לא נעשה כל ניסיון לאתר עדי ראייה רלוונטיים. בנוסף, השופטת ציינה כי המשטרה לא בדקה את בעיית הזיכרון של המתלונן, שייתכן כי פגעה באמינות גרסתו.
לכן, השופטת החליטה שהמבקש זכאי לפיצוי על הפגיעה בחירותו, אם כי לא קיבלה את הטענה להפסדי שכר כיוון שלא הוכיח שעבד לפני מעצרו.
לבסוף, ובהתחשב בנסיבות האירוע, השופטת הגיעה למסקנה שהמבקש זכאי לפיצוי בשיעור של 80% מסכום הפיצויים המרבי בתקנות. בהתאם, היא הורתה למדינה לשלם לו 37,340 אלף שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד אסנת מוליארסקי
- ב"כ המשיבה: עו"ד אריאל פס, עו"ד נועה שיק
* עורך דין אביעד רייפר עוסק בפלילים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין