השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קבעה שהמדינה חייבת לספק לנכי צה"ל את האמצעים המתקדמים ביותר, והזכירה לכולנו, ובעיקר לאגף השיקום במשרד הבטחון, בזכות מי אנחנו פה.
האם נכי צה"ל זכאים לעזרים המתקדמים והטובים ביותר שאושרו לשימוש? או שאולי ניתן להסתפק בדגם זול יותר המאפשר לנכה לתפקד מבלי לסבול מכאבים, גם אם טכנולוגית הוא מתקדם פחות?
זקוק לעזרה בהשגת אחוזי נכות?
פנה ל עורך דין ייצוג נכי צה"ל
השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן פתחה את הכרעתה ב-"מגש הכסף" לאלתרמן – אחד מביטויי ההכרה העמוקים ביותר לתרומתם של הלוחמים לתקומת ישראל.
השאלה העקרונית נדונה בעקבות עתירת נכה צה"ל שנפצע במלחמת ששת הימים כששירת כקצין ביחידה מובחרת. כתוצאה מהפגיעה הוא נותר קטוע רגל ימין ויד שמאל, בעל נכות של 100%+ ומגבלות רבות נוספות. לימים הוא פיתח קריירה מדעית וכיום הוא פרופ' לארגונומיה וביו-מכניקה בטכניון ומומחה בעל שם עולמי.
העתירה הראשונה הוגשה כבר ב-2011, ובה טען העותר שהרופא הראשי באגף השיקום אינו מאשר לו החלפת והתאמת תותבות כנדרש במצבו הרפואי המורכב.
בנובמבר 2011 הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, בה נקבע מנגנון מפורט להחלפת התותבות. על פי ההסכם המדינה התחייבה לספק לו שתי תותבות רגליים ממוחשבות, וכן צוין כי הדגם האחרון הקיים היום הוא דגם מסוג גניום 3, שלטענת העותר, גם מבחינה רפואית נקבע כי זהו הדגם המתאים לו.
אלא שהעותר לא קיבל את התותבות, ולאחר התדיינויות רבות מול אגף השיקום, הגיש ב-2014 עתירה נוספת. לאחר דיונים רבים ניתן פסק דין נוסף (על ידי השופטת יהודית שיצר) שבו המדינה התבקשה לכבד את פסק הדין הקודם, אך גם אחריו אגף השיקום לא שינה את טעמיו.
לפני כשלושה חודשים הגיש העותר בקשה לחייב את המדינה לבצע את הסכם הפשרה עליו ולהחליף שתי ברכים ממוחשבות מסוג גניום – הסוג המתקדם ביותר הנמצא כיום בשימוש נכי צה"ל.
המדינה טענה, בין היתר, כי אגף השיקום עמד בתנאי ההסכם. לטענתה, אין בהסכם התחייבות לספק לעותר שתי תותבות מסוג גניום דווקא, והעותר יכול להסתפק בתותבות שהתאימו לו (מסוגים אחרים), או לקבל תותבת גניום אחת.
חוב עצום
המחלוקת, כאמור, הייתה בשני נושאים: הראשונה הייתה כללית – האם זכאים נכי צה"ל לדגם המשוכלל ביותר של תותבת שהוכר לשימוש של נכי צה"ל, ואילו השנייה לגבי המקרה של העותר.
בפסק דין משלים תיארה השופטת אגמון-גונן את ההתפתחויות וההליכים בעניינו של העותר ומתחה ביקורת חריפה על התנהלותו של אגף השיקום. לאחר מכן, השופטת שמה סוף לעניין וענתה בנחרצות על שתי השאלות. היא קבעה שיש לספק לנכי צה"ל את המכשור הרפואי המתקדם ביותר הנמצא בסל הזכאויות, ולא להסתכל על הדברים דרך "החור שבגרוש".
"יש חוב עצום של החברה בישראל לאלו שנפגעו בקרב למען בטחונה. אנו, כחברה, צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי לאפשר לנכי צה"ל איכות חיים מקסימלית בהתאם למצב בו הם נמצאים. ואם המכשור המשוכלל יותר, משפר, ולו במעט, את איכות חייהם, אנו כחברה חבים זאת להם", כתבה השופטת.
בהתאם, גם במקרה של העותר, השופטת הורתה למדינה לספק לו את התותבות על פי הפירוט בהסכם הפשרה, ופירטה את התנאים.
השופטת הדגישה כי טענות המדינה מקוממות במיוחד כיוון שהן חוזרות ונשנות כאשר התברר כבר כי מדובר בבעיות רפואיות הנובעות ממצבו הקשה של העותר.
עוד נקבע שהמדינה תישא בהוצאות העותר "בגין הליך מיותר זה" בסכום של 35,000 שקל.
- שמות באי הכח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אלי סבן עוסק בייצוג נכי צה"ל ובתביעות נגד משרד הבטחון
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין