זכותם של נכי צה"ל לקבל מכשור רפואי מתקדם (פרוטזות)

לובשי חול  וחגור, וכבדי נעלים

בנתיב יעלו הם הלוך והחרש.

לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים

את עקבות יום-הפרך וליל  קו האש.

...

אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,

ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים,

יענו לה: אנחנו מגש הכסף

שעליו לך נתנה מדינת היהודים

נתן אלתרמן, מגש הכסף, דצמבר 1947

נכי צה"ל, פגועי הקרבות, נושאים בגופם יום יום, שעה שעה, את תוצאות המלחמות.  יש לזכור זאת גם לאחר שנים, גם בכבות הזרקורים. יש לזכור זאת גם כשהם מבוגרים, וסבלם גובר. שירו של אלתרמן נכתב על מלחמת השחרור, אך הדברים יפים לכל מלחמות ישראל, לכל נכי צה"ל החיים בקרבנו. כך ככלל, כך במקרה שלפניי.

עניינה של עתירה זו בשאלה לאיזה עזרים זכאי נכה צה"ל, ובמקרה זה לאילו תותבות (פרוטזות). האם לדגם המתקדם והטוב ביותר שאושר לשימוש ע"י אגף השיקום בקרב נכי צה"ל, או שמא לדגם המאפשר לנכה לתפקד מבלי לסבול מכאבים, גם אם טכנולוגית הוא מתקדם פחות, אך זול יותר.

העותר, נכה צה"ל, נפצע בשדה הקרב במלחמת ששת הימים, עת שירת כקצין ביחידה מובחרת. כתוצאה מהפגיעה הינו קטוע רגל ימין ויד שמאל, בעל פגיעות ונכויות קשות בשתי הגפיים האחרות וכן מגבלות נוספות כולל בשמיעה ובראיה. לעותר נפסקה נכות של 100%+. בעתירתו, מפרט העותר את הפגיעות והמגבלות שגורמות לו נכויותיו. על אף מגבלות אלו, פיתח העותר קריירה מדעית, והוא פרופ' לארגונומיה וביו מכניקה בטכניון, ומומחה בעל שם עולמי בתחומים אלו. העותר טופל בכל השנים על ידי אגף השיקום וסופקו לו תותבות. בעבר אושרה לו אחת לשנתיים התאמה והתקנה של שתי תותבות לכל גדם (שתי תותבות יד ושתי תותבות רגל).