לאחר הגירושים הוכרה האישה כאם חד הורית וקיבלה דירה תמורת 50,000 שקל בלבד. בעלה לשעבר הוכיח שהם המשיכו לחיות כזוג ויקבל מחצית משווי הדירה.
״הצדדים רקמו יחד תכנית להונות את עמידר״, כתבה השופטת קרן גיל בפסק דין שניתן לאחרונה. השופטת קיבלה באופן חלקי את תביעת הבעל לקבל זכויות בדירת עמידר שרכשה האישה אחרי שהשניים התגרשו לפני כ-25 שנה. טענת הבעל שלמרות הגירושים הצדדים המשיכו לחיות יחד כזוג התקבלה ונפסק כי הוא זכאי למחצית משווי הנכס.
בני הזוג נישאו ב-1989. בשלוש השנים הראשונות הם חיו באוהלים מול משרדי עמידר. ב-1993, לאחר שהביאו לעולם שני ילדים, התגרשו. לאחר הגירושים הוכרה האישה כאם חד הורית וזכתה לקבל דירת עמידר בשכירות מוזלת. ב-2007 התאפשר לה לרכוש את הדירה תמורת 51,204 שקל בלבד.
בתביעה שהגיש הבעל לפני כשנתיים הוא דרש זכויות בחצי מהדירה. לטענתו, גירושי הצדדים היו למראית עין בלבד ועל מנת לקדם את זכאותם לדיור ציבורי. לדבריו, הלכה למעשה הם לא נפרדו אלא המשיכו לגור יחד 27 שנים בדירה עד לפרידתם הסופית ב-2016.
הבעל הוסיף שב-1996 נישאו השניים מחדש בטקס דתי פרטי. לאחר נישואים אלה נולדו להם עוד שני ילדים. לדבריו, הדירה נרשמה על שם הנתבעת מאחר שנרכשה מכוח מעמדה כחד הורית אך הצדדים ראו בה מאז ומעולם כדירה משותפת והוא אף השקיע בדירה ושיפץ אותה מהיסוד.
האישה טענה מנגד שהתובע אדם אלים ומסוכן והיה מגיע לגור עמה ועם ילדיה רק מידי פעם, בכפייה. לטענתה, הוא אילץ אותה להינשא לו מחדש בטקס בוכרי ולא מדובר בקידושין כדת משה וישראל. היא הוסיפה שאחרי הגירושים הם לא ניהלו משק בית משותף והיו מנותקים אחד מהשני כך שאין בסיס לתביעה.
עוד הדגישה האישה שהדירה נרכשה באמצעות מקורות כספיים שלה בלבד.
ידועים בציבור
השופטת קרן גיל מבית המשפט למשפחה בתל אביב קבעה שהאישה לא הוכיחה את טענותיה כי טקס הנישואים השני נערך בכפייה או כי התובע נהג כלפיה באלימות. השופטת ציינה שהנתבעת אף אישרה בעדותה שרצתה להינשא ולא התנגדה לעריכת הטקס.
השופטת הוסיפה שלאחר הנישואים השניים לצדדים נולדו עוד שני ילדים ומכאן שקיימו יחסי אישות. כמו כן, הוכח שהם גרו תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף ואין בעובדה שיחסיהם ידעו ״עליות ומורדות״ במהלך השנים כדי לשלול את ההכרה בהם כידועים בציבור.
באשר לדירה כתבה השופטת שהוכח שהיא נרכשה כשהצדדים גרו בה יחד ושהתובע היה מעורב ברכישתה. לדבריה, טענת האישה שהמימון היה ממקורותיה בלבד לא הוכחה.
עוד קבעה השופטת שאין בעובדה שהדירה נרכשה בשל זכאות האישה כחד הורית כדי לגרוע משיתוף הזכויות בה, במיוחד לנוכח העובדה שהצדדים בחרו במודע שלא לרשום את נישואיהם במשרד הפנים כדי לא לפגוע בזכויות האישה.
למרות זאת לדבריה, לא ניתן להתעלם מכך שהצדדים רקמו יחד תכנית להונות את עמידר והתגרשו באופן פיקטיבי כדי להגדיל את הסיכויים לזכות בדירה. ״בית המשפט לא ייתן ידו למעשי הצדדים״, כתבה. בסופו של דבר השופטת קיבלה את התביעה באופן חלקי והצהירה שלבעל זכות למחצית משווי הדירה בלבד.
האישה חויבה בהוצאות ושכ״ט בסך 15,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד משפחה אמיר אלירז
- ב״כ הנתבעת: עו"ד ניסים חי תקוע
עו"ד רחל דון יחייא
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין