זוג מהאלפיון העליון נפרד אחרי כ-20 שנות נישואים. בהליך הרכושי נקבע שהאישה זכאית לחצי מהון העתק המשפחתי שמוערך ב-100 מיליון דולר, למרות ניסיון הבעל להסתירו באמצעות חברות ונאמנויות זרות
בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת אישה נגד בעלה לשעבר והורה על חלוקת רכוש מקיפה הכוללת בית מגורים בשווי עשרות מיליוני דולרים ותשלום 37.5 מיליון דולר נוספים לאישה. בפסק דין חסר תקדים באורכו ובחומרתו, תקף סגן הנשיאה יהורם שקד את ניסיונות האיש להסתיר את ההון המשפחתי העצום באמצעות נאמנויות ומבני מס מתוחכמים ברחבי העולם.
הצדדים, פרודים שהתגוררו בעבר בארצות הברית ובאנגליה, חיו במשך שנים רבות ברמת חיים המתאימה לאלפיון העליון. האיש - בוגר תארים במתמטיקה יישומית, כלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת הרווארד - נחשב לעילוי פיננסי שהתמחה בניהול קרנות גידור ומקלטי מס. לעומתו האישה, בוגרת הרווארד אף היא, ויתרה על קריירה משלה והתמסרה לטיפול בבית ובילדים.
במהלך חייהם בישראל נרשם בית המגורים המפואר של המשפחה – וילה בשטח כ-1,600 מ"ר ביישוב יוקרתי, הכוללת בין השאר חימום תת-רצפתי, בריכת שחייה, מגרש טנים וספא עם סאונה יבשה ורטובה – על-שם חברה זרה בשליטתו של האיש, המאוגדת באיי הבתולה הבריטיים, ואשר הוקמה לטענת האיש על-ידי קרן נאמנות שנוסדה באי גרנזי, הממוקם בתעלת למאנש.
ב-2016 התגלע סכסוך ביחסי בני הזוג אשר הביא לפרידתם אחרי כמעט עשרים שנות נישואים, ולהגשת מספר תביעות מצד האישה - ביניהן זו הרכושית.
לטענת התובעת, חייה עם האיש היו בבחינת 'מגורים בכלוב זהב', והייתה לה תלות כלכלית מוחלטת בו. טענתה המרכזית הייתה שהוא הסתיר את ההון המשפחתי, המוערך בכמאה מיליון דולר, בנאמנויות וחברות זרות שהקים - עובדה העלולה להמיט עליה אסון כלכלי ולהותירה בלא כלום לעת הפרידה. בקשתה הייתה לפסוק עבורה חצי מהרכוש, לרבות בית המגורים.
מנגד טען הבעל שבית המגורים שייך לחברה בלבד, כאשר לבני הזוג אין שום זכויות בקשר אליו. אשר ליתר הרכוש - המוערך בכמה מיליוני דולרים - נטען שמרביתו ממילא רשום על-שם האישה, ומכאן שמדובר בתביעה חסרת תום לב שיש לדחותה.
"המקרה המקומם ביותר שפגשתי כשופט"
"המקרה שבפניי הוא אחד המקוממים ביותר בהם פגשתי בכל שנותיי על כס השיפוט", כתב השופט שקד בפתח פסק דינו. לדבריו "במסגרת עשרות שעות הדיון עם הצדדים, התרשמתי כי האיש שם לעצמו למטרה עליונה - שאין עליונה ממנה - לא לשלם לאישה ולו שקל בודד מתוך ההון העצום שצברו". ואולם מסקנתו הסופית הייתה הפוכה לחלוטין.
כך, לדברי השופט הנתבע השתמש במומחיותו כדי להסוות רכוש רב באמצעות שרשור חברות ונאמנויות במדינות זרות, תוך שמירה על שליטה בלעדית בהם. פסק הדין קבע כי עדות האיש הייתה "רצופה שקרים וניסיונות להסתיר את האמת", כאשר "באמצעות סוללת עורכי הדין ששכר" - הוא חשב שבאפשרותו לחמוק מחלוקה ברכוש העצום עם פרודתו ואם ילדיו.
בסופו של יום דחה השופט את גרסת ההגנה לפיה בית המגורים - ששוויו הוערך על-ידי האישה ב-25 מיליון דולר, נכון ל-2016 - שייך לחברה. הוא הורה על רישומו על-שם הצדדים, מכירתו וחלוקה שוויונית בתמורתו. באשר ליתר הרכוש, שהוערך בתביעה על 75 מיליון דולר, קבע השופט שהאישה זכאית למחציתו, כלומר 37.5 מיליון דולר, וכי על הנתבע להעביר לה סכום זה.
לבסוף נקבע שהבעל והחברה ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2.6 מיליון שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד יהודית מייזלס ועו"ד שמואל מורן
- ב"כ הנתבע: עו"ד רועי סידי ועו"ד ברק טל
עו"ד משה פרדס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.