האישה תבעה מבית המשפט להצהיר שהיא זכאית לחצי מהזכויות בנכסים הרשומים על שם בעלה, בהם שתי דירות וחנות. ביהמ"ש קיבל את התביעה וחייב את הבעל בהוצאות.
במשך 45 שנים סמכה האישה על בעלה ולא התערבה בענייני כספים, אלא התמקדה בעיקר במשק הבית ובגידול הילדים. לדברי ילדיהם המשותפים, אביהם הוא טיפוס קשה, ששלט בבית ביד רמה ולא נתן לאשתו שום הרגשה שגם לה יש חלק בנכסים.
זקוק לייעוץ בנישואין וגירושין?
פנה לעו"ד דיני משפחה
בשנת 2013 הקיץ הקץ על הזוגיות, בני הזוג עברו להתגורר בדירות נפרדות באותו בניין, ואף ניהלו הליכי גירושין בבית הדין הרבני, אולם לאחר מכן מחקו את התביעה.
במקביל לכך, הגישה האישה – שלדבריה בעלה קילל אותה ואיים עליה שיזרוק אותה לרחוב – תביעה לבית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א שיצהיר כי היא זכאית לחצי מהזכויות בנכסים הרשומים על שם הבעל, בהם דירת המגורים, דירה בה מתגורר בנם וחנות.
הבעל הכחיש את טענות אשתו. הוא טען שהקרע בזוגיות התרחש כבר לפני יותר מעשרים שנה והם חיים בפירוד מוחלט.
הבעל הדגיש כי הוא ואשתו נשואים רק "על הנייר", וכי היא מסרבת לקבל ממנו גט, בעוד שהוא מוכן להתגרש ללא דיחוי.
הוא הודה כי חלק מדירת המגורים בה חיו לאורך שנים מהווה רכוש משותף, אולם לטענתו חלק שייך רק לו, כיוון שהדירה נבנתה על מגרש שאת חלקו קיבל במתנה מאמא שלו.
בנוגע לדירה השנייה, שבה מתגורר בנם, סיפר הבעל כי הוא וחמשת אחיו ירשו אותה מהוריהם ולאחר מכן הוא רכש את היתר מאחיו, ולכן אין לאשתו שום חלק בנכס.
באשר לחנות, טען הבעל שהוא לא הבעלים שלה אלא רק דייר מוגן בה.
חצי לאישה
השופטת שפרה גליק הסבירה כי מאחר שבני הזוג נישאו לפני 1.1.1974, חלה עליהם הלכת השיתוף (ולא חוק יחסי ממון בין בני זוג), הקובעת כי כל עוד לא הוכח אחרת, הרכוש שנצבר במשך החיים המשותפים של בני הזוג הוא רכוש משותף, שיש לחלק ביניהם שווה בשווה, גם אם היה רשום רק על שם אחד מהם, למעט רכוש שהגיע בירושה.
לפי השופטת, המבחן לשאלת הרכוש המשותף הוא, בין היתר, האם ניהלו הצדדים משק בית משותף ואורח חיים תקין, גם אם לא התנהלו כ"זוג יונים". בית המשפט ראה לנכון לציין שגם כאשר האשה לא מתערבת בענייני הכספים, יש לה חלק שווה בנכסים שנצברו.
במקרה הזה, קבעה השופטת גליק, הצדדים נפרדו בפועל בסוף 2013, מועד הגשת תביעת הגירושין לבית הדין הרבני, ולא לפני 20 שנה כפי שטען הבעל. השופטת הסתמכה בין היתר על עדות בתם של בני הזוג שלפיה רק באותה שנה עבר אביה להתגורר בדירה נפרדת (אם כי באותו בניין).
בהתאם לכך השופטת סברה כי הזכויות בשלושת הנכסים שייכות גם לאישה, מאחר שנרכשו במהלך חייהם המשותפים של הצדדים, למעט שישית מהדירה שבה מתגורר בנם, אותה קיבל הבעל בירושה מהוריו.
השופטת התרשמה שהתובעת היא אישה ישרה, בעוד שהבעל הוא אדם כוחני, הפכפך ולא אמין, ופירטה כיצד בשורה של מקרים גרסתו חטאה לאמת. בסופו של דבר הוא חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקלים.
בית המשפט נתן משקל רב לתקופת הנישואין הממושכת. בית המשפט העניק משקל גם להתרשמותו מהתנהלות הצדדים בהתדיינות והדבר קיבל ביטוי גם בהטלת ההוצאות על הבעל.
* עו"ד אברהם הופרט עוסק בדיני משפחה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין