בית המשפט דחה את טענת החברה כי העיכוב לא היה בשליטתה. נקבע כי היה עליה לצפות את הסיכונים וממילא לא הוכח שעשתה כל שביכולתה כדי להסיר מכשולים ולמזער נזקים.
בית משפט השלום בראשון לציון חייב לאחרונה את היזמית "רום-רימון נכסים ובניין" לשלם יותר מחצי מיליון שקל עקב איחור של כשנתיים במסירת שלוש דירות בפרויקט מגורים בחולון. השופט אבי סתיו דחה את טענתה כי העיכוב לא היה בשליטתה ולכן היא פטורה מחובת הפיצוי. נקבע, כי היה עליה לצפות את הסיכונים טרם קביעת מועד המסירה וממילא לא הוכח שעשתה מאמצים כדי להסיר את המכשולים ולמזער את הנזקים האדירים לרוכשים. בנוסף, היא חטאה כשלא חשפה בפני הרוכשים את המצב הבעייתי.
בהסכמי המכר שנחתמו בשנים 2015-2016 נקבע כי מועד המסירה הוא יולי 2016, למעט לגבי רוכש אחד שהסכים לדחייה של ארבעה חודשים בעקבות שינויים בדירתו. בפועל, הדירות נמסרו בספטמבר-אוקטובר 2018, ובעקבות זאת תבעו הרוכשים פיצויים על איחור במסירה ונזקים שונים שנגרמו להם בעקבותיו.
טענתה המרכזית של היזמית הייתה כי העיכוב בעבודות נבע מנסיבות שלא בשליטתה ולכן היא פטורה מתשלום פיצויים. ראשית, היא טענה כי בשל סכסוך בין קבלן השלד לבין חברת מנופים היא לא הסכימה לפנות מהאתר עגורן שהפריע להמשך הבנייה. בנסיבות אלה נמנע ממנה מלהשלים עבודות הכרחיות במשך 20 חודשים – עד שהעגורן פונה בעקבות הליך משפטי. טענה נוספת הייתה כי רשות הכבאות הציבה לה במפתיע דרישות חדשות שעיכבו את טופס האכלוס.
הפרה בוטה של חובת תום הלב
השופט סתיו קבע כי היזמית לא פטורה מחובת הפיצוי לפי חוק המכר (דירות) שכן לא הוכיחה כי לא הייתה לה אחריות או שליטה על הסכסוך מול חברת המנופים.
גם בהנחה שהדבר נכון, הוסיף, היא לא עשתה מאמץ ראוי כדי להביא לפתרון המצב ולמזער את הנזקים האדירים שנגרמו לרוכשים בעקבות העיכוב בבנייה. אם לא די בכך, היא לא הוכיחה שהעגורן מנע ממנה להתקדם בבנייה או שעשתה מאמצים להשלים את העבודות במהירות לאחר פינויו.
השופט ציין כי היזמית בחרה לתבוע את חברת המנופים אך לא עשתה פעולה פשוטה כמו להפקיד פיצוי בקופת בית המשפט או לשלם אותו תחת מחאה, פעולות שהיו יכולות להביא לפינוי בשלב מוקדם יותר.
"כאשר יש בידי המוכר לנקוט צעדים סבירים כדי להסיר את גורם האיחור, ברור שלא ניתן לומר שהנסיבות אינן בשליטתו", נכתב.
יתרה מכך, שניים מבין שלושת הרוכשים חתמו על הסכמי המכר לאחר "משבר העגורן" אך היזמית לא גילתה להם עליו. בכך, קבע השופט, הפרה היזמית באופן בוטה את חובת תום הלב במשא ומתן, וגם משום כך היא לא יכולה להסתמך על הפטור מחובת הפיצוי שקובע חוק המכר.
באשר לדרישות כיבוי האש, ציין השופט כי היה על היזמית להעריך מראש את הסיכון שהרשויות יבואו בדרישות חדשות או יתעכבו בטיפול בבקשותיה ולקבוע את מועד המסירה בהתאם. מעבר לכך, לא הוכח קשר סיבתי בינן לבין האיחור, שכן מהראיות עלה שהיו חסרים אישורים נוספים לצורך קבלת טופס 4.
לבסוף נקבע כי הוכח איחור של 22-26 חודשים במסירה כלפי כל אחד מהרוכשים והיזמית חויבה בפיצויים כוללים של כחצי מיליון שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 45 אלף שקל. דרישות הרוכשים לפיצויים נוספים מעבר לפיצוי הסטטוטורי שקובע החוק – נדחו.
- ב"כ התובעים: עו"ד מוריה מזרחי
- ב"כ הנתבעת: חנה בר יוסף ג'ינו, עו"ד מקרקעין
עו"ד חן ספקטור
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין