שוטר שטיפל בהתפרעויות קשות של חרדים בשכונת מאה שערים בירושלים, הואשם בעבירות מרמה ושיבוש הליכי משפט. בבית המשפט התברר שגרסת המדינה התבססה על הודאה מפוקפקת שמסר במח"ש.
בית משפט השלום בירושלים זיכה בשבוע שעבר שוטר שהואשם במתן ידיעות כוזבות, שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים. השופטת הבכירה שרון לארי-בבלי קבעה כי "הודאה" שמסר הנאשם במח"ש – במהלך "שיחה פתוחה" על סיגריה עם חוקר מח"ש שלא תועדה – מעלה חשש שהופעל עליו לחץ לשתף פעולה.
האישומים עסקו באירועים שהתרחשו לפני כשנה במהלך הפרות סדר בשכונת מאה שערים בירושלים. אחד המפגינים שכביכול נעצר על ידי הנאשם התלונן על מעצר לא חוקי. השוטר-הנאשם טען תחילה כי הוא זה שעצר את המתלונן לאחר שתקף שוטר אחר, כפי שנרשם בדו"ח המעצר.
הוא סיפר שבאותו ערב כשהגיעו לתחנה, חברו לעבודה שאל "זה לא העצור שמשכת ממני", ומאחר שהנאשם זכר סיטואציה כזאת, אפילו שלא היה בטוח ספציפית לגבי זיהוי המתלונן, סבר שהוא זה שעצר אותו.
בשלב מסוים של חקירתו במח"ש, הנאשם וחוקר מח"ש יצאו ל"שיחה פתוחה" שלא תועדה כראוי אולם לאחריה מסר הנאשם כי בשחזור לאחור הוא מבין שלא הוא זה שעצר את המתלונן. בהמשך החקירה במח"ש הנאשם ציין כי "מטרתי לא הייתה להיכנס ולשקר אלא לקחת אחריות על משהו שספק קרה איתו".
בהתאם לכך המדינה טענה בכתב האישום שהוגש נגדו לאחר מכן כי הנאשם למעשה הודה שביום האירוע מסר ידיעה כוזבת כשנרשם בדו"ח המעצר – שנחתם על ידי חברו לעבודה – כי הוא זה שעצר את המתלונן.
המדינה טענה כי בחקירה שנערכה במח"ש, הנאשם למעשה הודה במיוחס לו, בעוד שהנאשם טען כי מה שקרה באותה חקירת מח"ש – שאז התחיל לנכר אצלו ספק לגבי זהות העצור – אינו משנה את העובדה שביום האירוע הוא היה בטוח שהמתלונן נעצר על ידו.
יום סוער
"תוכן הודאת הנאשם מותיר שאלה מרכזית ללא תשובה חד משמעית והיא האם הנאשם רשם שהוא שעצר את המתלונן ביודעין שהדבר אינו האמת", קבעה השופטת לארי-בבלי.
בתוך כך השופטת ציינה כי היעדר התיעוד לגבי אותה שיחה פתוחה שהתקיימה בין הנאשם לחוקר מח"ש "מעלה ספק באשר לדברים שנאמרו לו בטרם נתן את ההודאה במסגרת אותה שיחה, וכי קיים חשש שאכן הופעל עליו לחץ מסוים לשתף פעולה".
כמו כן, ובניגוד לגישת המדינה, השופטת סברה שגרסת הנאשם לפני השיחה הפתוחה אינה שונה בהרבה מהגרסה שנתן אחריה. בנוסף, השופטת הזכירה שמדובר ביום סוער שבו נעצרו עשרות חרדים, ללא שיתוף פעולה וללא תעודות זהות, ולכן יש בסיס לטענה נוספת של הנאשם, ולפיה קשה היה להבדיל בין האנשים. לכן, לפי השופטת אין לייחס משקל רב להודאה, ויש צורך בראיות נוספות לצורך הרשעת הנאשם.
בתוך כך השופטת אף ציינה כי ישנו בלבול רב בהודאת הנאשם, ולא ברור ברור מדוע לא נדרש להבהיר מפורשות האם מסר ידיעה כוזבת או לא.
בעיקרו של דבר השופטת התרשמה שנוצרה סיטואציה בה הנאשם הבין שטעה בזיהוי של המתלונן כאדם שעצר, ולחץ פנימי שלו סביב עתידו במשטרת ישראל, הוביל אותו להודות בכך שעצר אדם אחר שאינו המתלונן. "ברם, לא התרשמתי כי הנאשם הודה כי מסר הודעתו במשטרה ביודעין שהיא שקר", הוסיפה.
השופטת הבהירה כי ברגע שהוחלט לזכות אותו ממסירת ידיעה כוזבת, יתר האישומים "מתמוטטים" שכן הם תלויים בעבירה זו.
לקריאת פסק הדין ת"פ 64710-12-17
- ב"כ המאשימה: עו"ד נעמה לזמי
- ב"כ הנאשם: עו"ד יצחק כהן
עו"ד עופר אלמוג
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.