הכלה ממשיכה לגור עם הילדים בבית למרות סכסוך מר עם חמותה ועם בעלה בנפרד. השופט קבע כי הצדק מחייב פתרון יצירתי שיאפשר לאישה והילדים – הצד החלש בסכסוך – למצוא קורת גג חלופית
השופט הבכיר אסף זגורי מבית המשפט למשפחה בנצרת הכריע לאחרונה בתביעת פינוי שהגישה חמות נגד כלתה, שמצויה בהליכי גירושים קשים עם בנה ומסוכסכת גם איתה. הכלה גרה באחת הדירות בבית ששייך באופן רשמי לאחד הבנים של חמותה. השופט זגורי קבע כי למרות העובדה שהחמות לא בעלת הקרקע היא רשאית לסלק את כלתה כיוון שהיא מחזיקה בבית בהרשאת הבעלים. אבל מאחר שבדירה מתגוררים גם נכדיה הקטינים ואביהם לא משלם להם מזונות, הצדק מחייב שהפינוי יהיה כפוף לכך שתממן להם שכירות למשך שנה.
מדובר במשפחה שמשתייכת למגזר הערבי וגרה בבניין בן שלוש קומות שהזכויות בו שייכות לאחד הבנים של החמות. החמות, בת 92, שמחזיקה בבית בהרשאת בנה, אפשרה לבן נוסף ואשתו לגור באחת הדירות יחד עם שלושת ילדיהם. אלא שכשהשניים נפרדו והחלו בהליכי גירושים, פרץ בינה לבין כלתה סכסוך קשה ואלים.
בתביעת פינוי שהגישה בעקבות זאת נגד הכלה – שנשארה לגור בדירה עם הילדים אחרי שבעלה עזב – טענה החמות כי היא הבעלים האמיתי של הבית וכי הרשתה לכלתה ולבנה לגור בו בחינם מרחמים, כדי לעזור להם. היום היא מעוניינת שהכלה תתפנה מאחר שלטענתה, הפכה את חייה לגיהנום וגרמה לה להתמוטטות.
מהצד השני, טענה הכלה כי מימנה עם בעלה את בניית הדירה, וכעת חמותה ובעלה רקמו נגדה קנוניה בגלל הגירושים במטרה להוציא אותה מהדירה כדי שבעלה יחזור לגור בו עם אישה אחרת. עוד היא טענה כי לחמותה אין זכות לסלק אותה מהדירה כיוון שהיא לא הבעלים.
קושי מצפוני גדול
השופט הבכיר אסף זגורי ציין כי תביעות פינוי במגזר הערבי קשות להכרעה משום שברוב המקרים ההתנהלות בקרקעות של המשפחה מתבססת על כבוד ומנהגים תרבותיים, ולא על מסמכים כתובים. השופט הוסיף כי "בפן המצפוני הקושי אף גדול יותר לאור התוצאה הקשה של הליכים מסוג זה שברובם המכריע מסתיימים בפינויים של אישה וילדים מהבית שהם ממילא הצד החלק בסכסוכים (לפחות מבחינה כלכלית". לכן, מקרים כאלה דורשים פתרון יצירתי שמתאים לסכסוך הספציפי.
לגופו של עניין, הבהיר השופט שמחזיק בקרקע רשאי להגיש תביעת פינוי על-פי חוק, מה גם שמהראיות עלה שהחמות מימנה את בניית הבית ואילו הכלה לא ביססה את הטענה כי תרמה מכספה לבניית הדירה. בנסיבות אלה, החמות זכאית להפסיק את ההרשאה שנתנה לכלתה לגור בדירה בחינם, ולדרוש ממנה להתפנות.
עם זאת, השופט ציין שאין ספק שמדובר בתוצאה קשה ביותר לכלה והילדים – הצד החלש בסכסוך. השופט הדגיש בהקשר הזה כי בעלה לא משלם מזונות לילדים ובמצבה הכלכלי היא לא תוכל לממן מגורים חלופיים.
לפיכך הוא החליט שהפתרון הצודק במקרה היה יהיה לחייב את הסבתא לממן לכלתה ולנכדיה קורת גג, במיוחד לנוכח העובדה שלה ולבנה יש אינטרס משותף שאשתו תעזוב כדי שיחזור לדירה. "על התובעת מוטלת חובת תום הלב כסבתא לנכדיה שלא להשליכם לרחוב ללא מדור חליפי", כתב.
על כן נקבע כי הכלה תתפנה מהדירה אחרי שחמותה או בעלה יפקידו בקופת בית המשפט 24,000 שקלים עבור דמי שכירות לשנה. אם הכסף לא יופקד היא תוכל להישאר בדירה עם הילדים עד שיגיעו לגיל 18.
לא נפסקו הוצאות.
עו"ד לילך אהל מסנר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין