עובד, שהתמוטט מתשישות בשל העומס בעבודה, פוטר בתום חופשת המחלה. ביה"ד לעבודה לא אהב, בלשון המעטה, את התנהלות המעסיקה וקבע שהיא פעלה בחוסר רגישות משווע.
העובד שימש במשך כ-5.5 שנים כאיש תמיכה של חברת מחשבים בדרום הארץ. משהיה אחראי לבדו על עשרות ומאות עמדות מחשב התלונן העובד על עומס רב. בתחילת 2012 הוא יצא לחופשת מחלה ממושכת בשל תשישות ודיכאון, ובמהלכה גם הגיש תביעה לביטוח לאומי שיכיר בו כנפגע עבודה.
פורום דיני עבודה - מענה לכל שאלה במשפט העבודה
מספר ימים לאחר מכן, בעודו שוהה, כמצוות הרופאים, בביתו, הגיע מנהלו הישיר ל"ביקור נימוסין" בביתו ומסר לו הזמנה לשימוע. ארבעה ימים לאחר השימוע, קיבל העובד הודעה על פיטוריו המיידיים.
בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, תקף העובד את פיטוריו. לטענתו, הוא פוטר משיקולים לא ענייניים, רק בשל מחלתו. הוא עתר, בין היתר, לפיצוי של 135,404 שקלים על פיטורים שלא כדין, הפרת חובת תום הלב, הפליה אסורה ועגמת נפש.
לטענתו, היה עובד מסור שקיבל לאורך השנים הערכות מעולות ואף ביצע תפקידים בהתנדבות. לדבריו, פעם אמנם הוגשה נגדו תלונה מצד מנהל הייצור, אולם התקרית התרחשה כשנה לפני פיטוריו, והמנהל הודיע לו שהנושא "טופל ונסגר", כך שזו לא הייתה הסיבה לפיטוריו.
יתרה מזו, ממש לפני שיצא לחופשת המחלה גובשה יחד עמו תכנית עבודה ארוכת טווח ואף תוכנן לצוות לו עובד נוסף שיקל על העומס.
הנתבעת הכחישה כל קשר בין מחלת התובע לפיטורים. היא טענה כי אכן, בשנים הראשונות לעבודתו היה התובע עובד טוב, אולם בשנה האחרונה התנהג בצורה לא הולמת והוגשו נגדו מספר תלונות.
לטענת החברה, היא הזמינה את התובע לשימוע לאחר שהסתיימו ימי המחלה הצבורים שלו.
"צורם ומקומם"
השופט יוסף יוספי כתב בפסק הדין: "... האופן בו פוטר התובע הינו צורם ומקומם. התובע שהה בביתו בחופשת מחלה, כשהוא שרוי בדכאון, ומקבל טיפול פסיכיאטרי. נציגי הנתבעת ידעו היטב את מצבו של התובע. במצב שכזה אנו מצפים ממעסיק שיתמוך בעובד, ויעשה כל שניתן כדי לסייע לעובד להחלים". ואולם, ציין השופט, הנתבעת עשתה בדיוק ההפך, ובחוסר רגישות מוחלט פיטרה אותו דווקא בשעתו הקשה.
השופט בחן ובדק את כל טענות הנתבעת ולא מצא כל סיבה אחת שהצדיקה את פיטורי התובע.
השופט ציין, כי בניגוד לטענות הנתבעת, כחודשיים לפני שיצא לחופשת המחלה קיבל התובע ציון הערכה מעולה, שבה נכתב שהוא עובד "מצויין – עומד מעל ומעבר בדרישות התפקיד".
לפי השופט, פיטורי התובע לא נבעו משיקולים ענייניים. כך, הנתבעת לא הוכיחה התנהגות לא תקנית מצידו, היא לא העידה כל עובד ולא תיעדה כל תלונה בנוגע לעבודתו, למעט אחת, שעניינה טופל ונסגר.
השופט הוסיף כי השימוע שנערך לתובע נעשה כדי לצאת ידי חובה, וכשההחלטה לפטרו התגבשה מבעוד מועד. למעשה, "השימוע לא שימש במה אמיתית לתובע לתת את תשובותיו, ואלה לא נשקלו כלל".
השופט ציין, כי למעשה הנתבעת החליטה "להפטר" מהתובע – עובד מסור ומהימן שהיה במצב רגיש וקשה – בחוסר תום לב, תוך הפרת חובות הנאמנות וההגינות וממניעים פסולים.
אף שאין מדובר כאן בהפליה אסורה, קבע השופט, ברור שמדובר בהתנהלות פסולה. לכן, התובע זכאי לפיצוי בגובה 10 משכורות, שהן 107 אלף שקל. בנוסף, הנתבעת תשלם לו גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 18,000 שקל.
* עו"ד טל נוי עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.