מאת: עו"ד טל ימאיקה
תכשיטים יקרים לא אוחסנו בכספת ונגנבו, אולם בעליהם יזכה לקבל את מלוא תגמולי הביטוח. פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון מעגן מחדש את יחסי הכוחות בין המבוטחים לחברות הביטוח, ולאו דווקא לטובתן של האחרונות.
בשנת 2004 פרצו גנבים לבית וגנבו ממנו תכשיטים. בעל הבית פנה לחברת הביטוח וביקש לקבל ממנה את הפיצוי הקבוע בפוליסה, אלא שהמבטחת, חתמי לוידס, סירבה לשלם לו את התגמולים בטענה כי הפר את תנאי הפוליסה. על פי התנאים, היה עליו להחזיק את התכשיטים בכספת הביתית כתנאי לכיסוי ביטוחי במקרי פריצה, אלא שהוא לא עשה כן: התכשיטים המבוטחים אוחסנו בעת הפריצה במקום אחר ולא מאובטח בבית בעוד הכספת כלל לא אותרה על ידי הפורצים...
מן המפורסמות הוא, שחברות הביטוח פוטרות עצמן מכל תשלום במידה והמבוטח לא התקין או לא הפעיל את אמצעי המיגון הנדרשים ממנו, תהא הסיבה לכך אשר תהא. היו גם מקרים בהם התגמולים לא שולמו כיוון שלא הותקנו סורגים, למרות שהפריצה בוצעה דרך הדלת.
עד לעליון
בעל התכשיטים הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח, שנדונה בערכאות השונות במשך כ-8 שנים. השאלה המרכזית שנדונה בתביעה זו - כמו גם ברבות אחרות - היא האם ישלל מהמבוטח הכיסוי הביטוחי במידה והפר את תנאי המיגון הנקובים בפוליסה, או שמא תנאי המיגון הם רק אמצעי להקלת סיכון, והלקוח יפוצה בכיסוי הביטוחי גם אם לא נעשה בהם שימוש.
התביעה התגלגלה עד לפתחו של בית המשפט העליון, שדן לראשונה בשאלה זו. באמצע ספטמבר 2013 ניתן פסק דין תקדימי (רע"א 3260/10) לטובת בעל התכשיטים: חברת הביטוח, קבע בית המשפט, תשלם את מלוא התגמולים גם במקרה בו המבוטח התקין את אמצעי המיגון הנדרשים על ידה אבל לא הפעיל אותם.
על פי פסק הדין, שלילת הכיסוי הביטוחי מנוגדת לתכליתו של חוק חוזה ביטוח, שמטרתו להגן על ציבור המבוטחים ולא להעמידם בפני שוקת שבורה, גם אם חטאו במחדל רגעי ולא מכוון בעצם אי הפעלת אמצעי המיגון. על כן נפסק, כי יש לנקוט בגישת התשלום היחסי: המבטחת תשלם למבוטח סכום מופחת, שיחושב על פי היחס בין דמי הביטוח של הפוליסה שרכש לבין דמי הביטוח המקובלים של פוליסה חלופית ויקרה יותר של המבטחת, שאינה מחייבת אמצעי מיגון.
חובת ההוכחה היא על חברת הביטוח
עוד נקבע, כי במקרה בו לא הוכח קיומה של פוליסה חלופית כנ"ל, תיאלץ המבטחת לשלם למבוטח את מלוא תגמולי הביטוח. פטור מוחלט מתשלום ינתן למבטחת רק אם תוכיח כי מבטח סביר אחר לא היה מתקשר עם המבוטח בחוזה ביטוחי דומה, שאינו דורש נקיטת אמצעי מיגון, גם לא בפרמיה יקרה יותר .
יש לציין, שהגם שבית המשפט פסק לטובת התובע, לא נחה דעתו מההחלטה לפסוק לו את מלוא התגמולים, שכן גלוי היה כי התובע הכיר את דרישות המיגון ובכל זאת בחר שלא לשמור את תכשיטיו בכספת. אלא שהמבטחת, שהיא "שחקן חוזר" בבתי המשפט, התעקשה להתמקד אך ורק בסוגיה המשפטית של העדר כיסוי ביטוחי או קיומו בנסיבות הנ"ל, ולא להרים את נטל ההוכחה הנדרש ממנה כדי שתשלם תשלום יחסי. "תרופת" התשלום היחסי, קבע בית המשפט, ניתנת למבטחת ולא למבוטח, בתנאי שהוכיחה את זכאותה לשלם למבוטח שהתרשל תשלום יחסי. אחרת, תשלם לו את מלוא התגמולים.
החדשות הטובות הן, אם כן, שחברות הביטוח לא יוכלו עוד לקבוע כי הפרת תנאי המיגון שוללת פיצוי כלשהו מהמבוטח. בד בבד, אין בכך כדי להתיר את אדישות המבוטחים לדרישות המיגון, שכן חברות הביטוח בוודאי עמלות כבר עכשיו על דרכים קלות להוכיח את זכאותן למתן פיצוי יחסי או אף לפטור מוחלט.
החדשות הפחות טובות הן, שלפסק הדין בוודאי יהיו השלכות נרחבות, בעיקר על הערכות הסיכון של חברות הביטוח ועל מחיר הפרמיה. ניתן להניח כי לנוכח האופציה להפיק פוליסה יקרה יותר ללא כל דרישות מיגון, שתשמש ראיה להפחתת תשלום הנזק, יעודכנו מחירי דמי הפרמיה שייגבו בעתיד, ולאו דווקא לטובה.
לפסק הדין רע"א 3260/10 בעניין חתמי לוידס נ' סלוצקי
* הכותבת היא עו"ד העוסקת בתחום הביטוח ודיני הנזיקין.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.