הראל פיא תנהל תובענה ייצוגית בטענה שתשקיף מטעה גרם לה לנזקים של מליוני שקלים

לפסק הדין בעניין הראל ניהול קרנות נ' לנדמארק גרופ בע"מ

הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בתחום ניירות הערך הוגשה כנגד לנדמארק וכנגד יזם נדל"ן אשר היה בעל השליטה בה, כנגד נושאי משרה בחברה, וכן נגד חתמי ההנפקה.

רקע כללי:

ביולי 2007 השתלט אותו יזם על חברה הציבורית א.ב. גליל ישראל בע"מ אשר באותה העת היתה "שלד בורסאי" נעדר נכסים, זאת באמצעות הקצאה פרטית של 72.5% ממניותיה, כנגד העברת בעלותו בשתי חלקות מקרקעין בארה"ב, לבעלותה. כן שינה היזם את שם החברה ל'לנדמארק גרופ'.

פחות מחודשיים לאחר השלמת ההשתלטות, פרסמה החברה תשקיף הכולל מידע אודות נכסי המקרקעין, שהיו הנכסים היחידים שלה באותה עת, וכן הצעה מטעמה לציבור לרכוש ניירות ערך מארבעה סוגים שונים.

בתשקיף דווח כי שווי נכס המקרקעין הראשון הוא 25 מליון דולר וכמו כן נמסר דיווח על משא ומתן לעסקה שלא יצאה אל הפועל למכירתו לחברת דורות נכסים והחזקות בע"מ, תמורת 22 מליון דולר. עוד דווח, כי ב- 11 באפריל 2007 הודיעה לנדמארק על הקמת שותפות עם חברת יזמות ובניה אמריקאית לפיתוח שני הנכסים, בכוונה להקים עליהם כ- 450 יחי' דיור, מלון ושטחים מסחריים.

צוין בתשקיף, כי כניסת החברה האמריקאית הינה לפי שווי של 25 מליון דולר לשני הנכסים, והיא תשלם לחברה את חלקה, המסתכם בכ 12.5 מליון דולר. מספר ימים לאחר פרסום התשקיף דיווחה לנדמארק כי בהנפקה גויסו כ-179 מיליון ש"ח ממשקיעים מוסדיים ומהציבור.

הטענות:

הראל טענה, כי בעקבות התשקיף רכשו הקרנות שבניהולה ניירות ערך של לנדמארק בסכום כולל של למעלה מ- 15 מליון ש"ח, ואילו המשקיע הפרטי טען, כי רכש בבורסה אגרות חוב בסך של 31,000 ש"ח עבורן שילם 18,172 ש"ח.

לטענת המבקשים, בתשקיף פורסמו 3 פרטים מטעים: האחד, נוגע לדיווח מיידי אשר פרסמה לנדמארק ביום 26.3.2009 בו נמסר כי חברת הבניה האמריקאית אינה פעילה יותר כתוצאה מקשיים כלכליים ולכן לא תוכל למלא את התחייבויותיה על פי ההסכם שנחתם עמה. השני, תיאור מטעה של העסקה עם חברת דורות אשר כשל בסופו של דבר, לאור חוסר יכולת לגייס אשראי בנקאי על בסיס הנכס. השלישי, הסתרת הסתייגויות מהותיות של שמאי מקרקעין בתשקיף בנוגע לחוות דעת שניתנה על ידו באשר לשוויו של אחד מנכסי לנדמארק.

לטענת המבקשים, אם אכן היה נמסר המידע המלא, לא הייתה ההנפקה אל הפועל, ניירות הערך לא היו מונפקים ולא היה נגרם למשקיעים כל נזק.

ההכרעה: סיכוי סביר להטעיה

כב' השופט פרופ' עופר גרוסקופף קבע, כי לכאורה, המשיבים נושאים באחריות כלפי רוכשי ניירות הערך של לנדמארק בגין פרסומים מוטעים וכי נגרם נזק לחברי הקבוצה בעקבות פרסום הפרטים המטעים.

נפסק, כי המבקשים ביססו סיכוי סביר לכך שיוכיחו כי התחייבות חברת הבניה האמריקאית לשלם בעבור נכסי המקרקעין הייתה מותנית בהשגת מימון ולא הייתה בגדר התחייבות מוחלטת. עם זאת, הטענות בנוגע להטעייה בעניין עסקת דורות וחוות הדעת השמאית נדחו.

נפסק, כי בשלב זה לא ניתן לקבוע מסמרות באשר לאחריות החתמים בהנפקת לנדמארק בהתאם לסעיף 33(1) לחוק ניירות ערך, אשר קובע כי כאנשי מקצוע על החתמים להוכיח כי נקטו ב"כל האמצעים הנאותים" כדי להבטיח שלא יהיה פרט מטעה בתשקיף.

בתוך כך, נקבע כי פרט מטעה עשוי להיות כל עניין אשר צריך היה להופיע בתשקיף, ותוכנו עשוי להשתנות ממקרה למקרה, ופירושו יותאם לעיניו של המשקיע הסביר ולא לעיני מומחה. עוד צוין, כי אין די בכך שהעובדות היו צריכות להופיע בתשקיף פורסמו במקום אחר כדי לפטור את לנדמארק מאזכורן בתשקיף.

הסוגיה המעניינת יותר נוגעת לשאלת הנזק, שלה הקדיש בית המשפט חלק ניכר מהחלטתו. לעומת המבקשים אשר טענו, כי את הנזק יש להעמיד על מלוא סכום הרכישה בניכוי שווי ניירות הערך שברשותם כיום, המשיבים טענו כי למבקשים לא נגרם נזק, שכן אם היו כספי המכירה משולמים ללנדמארק, יש להניח כי היו מושקעים על ידה בעסקאות נדלן והיו יורדים לטימיון בעקבות משבר הסאב פריים.

בית המשפט לא קיבל את טענת המשיבים ומצא לנכון להגדירה כ"מניפולציה רגשית בלבד" הנעדרת בסיס משפטי, שכן מבחינת הדין, העוול שנגרם למשקיעים הוא שלנדמארק הטעתה אותם לכאורה, בכך שטענה כי עשתה עסקה שלא עשתה ולא בכך שהפרה כלפיהם התחייבות לבצע עסקה. לפיכך, נפסק, כי הנזק של המשקיע איננו נמדד על פי אינטרס הקיום (מה היה מצבו אילו לנדמארק היתה מבצעת את העסקה לפי המצג שיצרה) אלא על פי אינטרס ההסתמכות (מה היה מצבו אילו לנדמארק הייתה מציגה מצג אמת בתשקיף).

לסיכום:

ניתן לומר כי בהחלטתו, הנוגעת כאמור לשלב של האישור המקדמי של התובענה, השתכנע בית המשפט, כי בידי המבקשים עילה שסיכויי הצלחתה סבירים ובכך מאמץ את ההלכה אשר נקבעה בעניין טצת, בה הזהיר הנשיא דאז א' ברק כי שלב זה הינו אך בגדר "הפרוזדור שבאמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין, הוא הדיון במשפט גופו. אין להפוך את הפרוזדור למשכן של קבע. הליך האישור צריך להיות רציני ויעיל. אסור לו להליך זה, להוות גורם מצנן תובעים ראויים מלהגיש תביעה ייצוגית".

במסגרת החלטתו, מאמץ כבוד השופט גרוסקופף, ביתר שאת את שינוי המגמה בפסיקה, כפי שבאה לידי ביטוי בהלכות שנקבעו בשנת 2012 על ידי בית המשפט העליון בעניין עמוסי ובעניין גדיש, לפיהן אין לדרוש מהמבקש ובא כח המייצג להוכיח את תביעתם כבר בשלב האישור, אלא יש לבחון אם רק הונחה תשתית עובדתית מספקת לשכנע כי יש אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע בסופו של יום לטובת הקבוצה.

חברי הקבוצה הוגדרו ככל אדם אשר רכש ניירות ערך של לנדמרק על פי התשקיף וכן כל מי שרכש ניירות ערך שהוצעו בתשקיף בכל מועד לאחר מכן במסחר בבורסה עד ליום בו פורסם הדוח המיידי אשר כלל את הפרטים הנוספים, ביום 26.3.2009.

לפסקי הדין המאוזכרים בכתבה:

תצ 14144-05-09 הראל נהול קרנות בע"מ ואח' נ' לנדמארק גרופ בע"מ ואח'

רע"א 4474-97 טצת נ' זילברשץ, פ"ד נד(2) 577, 787 (1996).

רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (ניתן ביום 5.7.2012)

ע"א 2718/09 'גדיש' קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (ניתן ביום 28.8.2012)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין