תקדים: שופטי העליון קבעו כי שלב ההפטר המותנה אינו מבטל את חובות השקיפות ותום הלב החלות על פושט הרגל, ולכן מי שמסתיר זכויות ונכסים שקיבל לאחריו מסתכן בביטול ההליך או ההפטר הסופי אם ניתן.
תקדים שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון מפי השופטים יצחק עמית, ג'ורג' קרא ועופר גרוסקופף קובע כי פושט רגל שמצבו הכלכלי השתנה לטובה לאחר שקיבל הפטר מותנה מחויב לנהוג בתום לב ולדווח על הנכסים שקיבל. אחרת, בית המשפט יהיה מוסמך לשנות את תנאי ההפטר ואף לבטל את ההליך.
הפרשה שבעקבותיה ניתן פסק הדין החשוב עסקה בפושטת רגל שחובותיה לנושים הגיעו לכמיליון שקל.
ב-2016, לאחר כ-5 שנות הליכים, בית המשפט המחוזי אישר מתווה להפטר (או: הפטר מותנה) שלפיו לאחר שתעביר לקופת הנושים 45,000 שקל ותשלם חוב פיגורים של 13,400 שקל (שלימים הופחת לבקשתה ב-3,400 שקל), היא תקבל הפטר סופי.
כעבור 5 חודשים ולאחר ששילמה את הכספים האמורים זכתה פושטת הרגל בהפטר הסופי. אלא שאז התגלה לנאמן כי חודשיים לאחר ההפטר המותנה אמה נפטרה והורישה לה זכויות בדירה, ששוויון מוערך בכ-450 אלף שקל.
בעקבות הגילוי המרעיש ביקש הנאמן לבטל את ההפטר כדי שאפשר יהיה להוסיף כסף לקופת הנושים. בית המשפט המחוזי נענה לבקשתו לאחר שקבע כי פושטת הרגל נהגה בחוסר תום לב כשהסתירה את השינוי במצבה הכלכלי.
בערעור שהגישה על ההחלטה לבטל את ההפטר טענה פושטת הרגל כי ההתפתחויות שאירעו לאחר קבלת ההפטר המותנה לא צריכות להשפיע על מצבה משום שהוא שקול להפטר סופי. במילים אחרות, היא לא הייתה מחויבת לגלות על ההתפתחויות שאירעו לאחר אישור ההפטר המותנה.
לעומתה טענו הנאמן וכונס הנכסים הרשמי באופן עקרוני, כי כל עוד לא ניתן הפטר סופי נכסיו של פושט הרגל שייכים לנאמן, והוא עדיין חייב לנהוג בתום לב ולגלות על כל שינוי במצבו. מאחר שפושטת הרגל לא עשתה זאת במקרה הנוכחי, הרי שהיה מקום להעדיף את טובת הנושים ולבטל את ההפטר.
על בסיס עובדות שגויות
השופט עמית דחה את עמדת המערערת שלפיה ההפטר המותנה שקול להפטר חלוט. "הפטר מותנה אינו מהווה את נקודת הסיום של הליך פשיטת הרגל ואיננו משנה מהותית את מעמדו של פושט הרגל", כתב. כלומר, גם לאחר קבלת ההפטר המותנה ממשיכות לחול על פושט הרגל חובת הדיווח וחובת תום הלב.
השופט קבע כי במקרה הנוכחי המערערת לא עמדה בחובות אלה, וההפטר הסופי ניתן לה על סמך מצב עובדתי שגוי שלפיו אין לה נכסים שיכולים להועיל לנושים. בתוך כך השופט ציין כי המערערת הייתה מודעת לכך שהיא מחויבת לשקיפות מלאה עד קבלת ההפטר הסופי שכן הדברים נכתבו במפורש בהחלטה על ההפטר המותנה.
משכך, ובהתחשב בזכויות המשמעויותיות שירשה המערערת, קבע השופט עמית כי החלטת המחוזי הייתה צודקת.
השופט גרוסקופף הסכים עם השופט עמית אך ראה לנכון להדגיש כי סטייה מהפטר מותנה – "שלב מתקדם ורב חשיבות" שיוצר ציפיות אצל פושט הרגל – מחייבת נסיבות כבדות משקל (המקרה הנוכחי עונה לשיטתו על דרישה זו בין היתר מאחר שסכום הפירעון שהניב ההליך לנושים היה מזערי, כ-10% מהחובות).
השופט ג'ורג' קרא הצטרף לדברים, ומשכך הערעור נדחה ללא חיוב בהוצאות.
- ב"כ המערערת: עורך דין אביחי ורדי, עורך דין פשיטת רגל תום קדם
- הנאמן וב"כ: עו"ד רונן בצלאל, עו"ד דפנה פיש-שליסלברג
- ב"כ הכונס הרשמי: עו"ד ענבל קדמי-עברי
- ב"כ העירייה (נושה בתיק): עו"ד בת אל ויצמן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין