לאחר שהוכח כי האישה מרוויחה יותר מהגבר, ומאחר שהילדים נמצאים איתו בחצי מהזמן, השופטת הפחיתה את המזונות ודחתה את טענות האישה.
בני הזוג התחתנו ב-1998 והתגרשו ב-2011, כיום שלושת ילדיהם הם בני 9, 11 ו-15. מאז שהתגרשו, הם ניהלו עשר תביעות שונות בענייני כספים, רכוש ומשמורת. בסוף 2014 ניתן פסק דין שקבע משמורת משותפת.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה של אתר פסקדין
בתחילת 2013 נפסקו מזונות זמניים בסך 1,000 שקל לכל ילד. לאחרונה בימ"ש לענייני משפחה בראשל"צ פסק בתביעת מזונות הילדים הקבועים.
במועד הגשת התביעה עבדה האישה בחברת ביטוח והשתכרה כ-14,500 שקל בחודש. במקביל היא למדה משפטים ובמהלך שנת 2013 עבדה כמתמחה במשרד עורכי דין, כשבתקופת ההתמחות משכורתה הייתה הרבה יותר נמוכה – כ-4,500 שקל לחודש.
בתחילת 2014 שוב חזרה להרוויח טוב ומשכורתה נעה סביב 15,000 שקל בנוסף לרכב ולהטבות נלוות.
האישה ביקשה לקבוע מזונות בסך 12,000 לחודש (4,000 לילד), ו-50% דמי מדור. היא סיפרה על הלוואות שונות ומצוקה כלכלית, וטענה גם שהגבר אילץ אותה במשך שלוש שנים לגבות מזונות באמצעות ההוצאה לפועל.
הגבר סיפר שגרושתו מרוויחה יותר ממנו ועובדת פחות שעות. המזונות הזמניים שנפסקו הם גבוהים ביותר, כ-7000 ש"ח מדי חודש וכוללים 3,100 שקל דמי מזונות שוטפים וכ-2250 שקל השתתפות בשכר דירת התובעת.
לטענתו, האישה משכה כספים מחשבונם המשותף, וכיום היא משקרת בנוגע לרמת ההכנסה שלה ובנוגע לדירה בבעלותה, ושהיא טוענת ששייכת גם להוריה.
הוא ביקש לבטל את המזונות ולהורות שכל צד יישא בהוצאות הילדים כשהם שוהים עמו. לחילופין, ביקש להפחית את המזונות והשתתפותו בהוצאות המדור, בהתאם לעקרונות השוויון.
הגבר העיד שהוא חי בדוחק רב, וסיפר כי אחרי שהוא משלם מזונות כל חודש, משכנתא ומיסים שונים, בסופו של דבר נשארים לו ביד כ-2500 שקל עבור הילדים שנמצאים מחצית מהזמן אצלו.
לא אמינה
השופטת ד"ר ורדה בן שחר קבעה שהכנסת האישה גבוהה יותר מזו של הגבר. בניגוד לטענותיה ולעדותה שאין לה הכנסות נוספות, הוכח שמעבר לעבודה הקבועה היא מתפרנסת מעוד עבודה. כמו כן, על פי נסח מקרקעין הוכח שהאישה אכן בעלת דירה שלמה, שהיא טענה ששייכת גם להוריה.
"עדותה והתנהלותה של התובעת ביחס לקבלתה לעבודה... לא הייתה מהימנה בלשון המעטה", הוסיפה השופטת.
האישה חתמה על תצהיר שלפיו היא מרוויחה כ-4000 שקל (בעדותה כמתמחה במשפטים), כשלמחרת נחתם עמה חוזה העסקה במקום אחר, שבו היא מרוויחה הרבה יותר. על אף שהעידה שלא ידעה זאת, ברור שהאישה ידעה באותו הזמן את תנאי העבודה במקום החדש.
לאחר שעיינה בחומר שצירפו הצדדים וסקרה את הפסיקה האחרונה בנושא בהתחשב בדין העברי, השופטת הפחיתה את המזונות וקבעה שהאב ישלם 700 שקל לחודש עבור סיפוק צרכי הבן הקטן, ו-600 שקל לחודש עבור כל אחד מהילדים הגדולים.
בנוסף, האב ישלם הוצאות ואחזקת מדור בסך 1480 שקל לחודש (25% מהתשלום עבור חלקם של הילדים). שני ההורים יחלקו במשותף בהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים.
באופן כללי, השופטת כתבה כי "לאור הגישות השונות בפסקי דין שניתנים על ידי מותבים שונים אני סבורה שהגיעה השעה שבית המשפט העליון יאמר את דברו ביחס לגישה בה יש לנקוט ביחס לחיוב במזונות הקטינים ביחס לקבוצות הגיל השונות ובמיוחד כאשר מתקיימת אחריות הורית משותפת."
- ב"כ התובעים: עו"ד שרונה בן זאב
- ב"כ הנתבע: עו"ד שמעון רובין
* עו"ד אלון בר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין