אדם התחייב כי הוריו יעבירו לגרושתו דירה תמורת ויתור על הכתובה. כשהיא פנתה לאכוף את ההסכם בבית הדין הרבני תביעתה נדחתה, ונקבע שהיא גם לא זכאית לכתובה
בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה נדחתה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר. האישה דרשה לאכוף הסכם גירושין מ-2012 בו התחייב הבעל שהוריו יעבירו לה את הדירה בה גרו בני הזוג, תמורת ויתור על כתובתה. דייני בית הדין הרבני באריאל קבעו שהבעל לא צריך לקיים את ההתחייבות. עוד נקבע כי לנוכח ראיות שלפיהן האישה הייתה עם גברים אחרים לפני קבלת הגט היא לא זכאית גם לכתובה.
בני הזוג נישאו ב-2004 ולהם שני ילדים. הם חיו בנפרד כחצי שנה לפני הגירושין, לאחר שהבעל עזב את הבית.
בינואר 2012 הם הגישו בקשה משותפת לגירושין על פי הסכם גירושין בו נקבע בין היתר כי הבעל מתחייב לכך שהוריו יעבירו על שם האישה את דירת המגורים של בני הזוג, תמורת ויתור מצידה על הכתובה.
יותר מעשר שנים לאחר אישורו הגישה האישה תביעה לאכיפת ההסכם. היא דרשה שהגרוש יקיים את ההתחייבות וידאג לכך שהדירה תועבר על שמה או לחילופין, שישלם לה סכום בגובה שווי הנכס.
הדירה לא שלו
הדיין דוד בר שלטון כתב כי אין בהסכם לשון קניין או לשון התחייבות, משום שהדירה אינה של האיש.
״האיש לא היה יכול להתחייב בהעברת הדירה שאינה שלו אלא רק על הבטחה לעשות פעולה שילך וישכנע את הוריו להעביר את הדירה על שם האישה״, כתב.
הדיין הוסיף כי לשון ההסכם רחוקה מלשון של הבטחה לתת, ויש לפרש אותו כהתחייבות לשכנע את הוריו שיעבירו את הדירה על שם האישה. הוא הבהיר שגם אין כאן התחייבות מצד האיש כי במידה שהוריו לא יעבירו את הדירה על שם האישה, הוא יתחייב במקומם.
זאת ועוד, הדגיש הדיין, מדובר בדירה שנרכשה מכספי הורי האיש, כך שרצונו של הבעל להעביר את הדירה לאשתו היה מותנה בהסכמת הוריו.
באשר לחיוב הכתובה כתב הדיין שתכתובות ווטסאפ שהוצגו מראות שהאישה הודתה בכך שקיימה יחסי אישות עם גברים אחרים בזמן הפירוד בין הצדדים ולפני שהתקבל הגט. לכך מצטרף סירובה להיבדק בפוליגרף בנוגע לשאלה זו.
דברים אלה יוצרים לכל הפחות ספק במציאות האם האישה הפסידה את כתובתה, כתב הדיין. הוא הבהיר שבמקום שיש ספק האם האישה זנתה, הרי שלא ניתן לחייב את הבעל בכתובה.
הדיין יהודה יאיר בן מנחם הצטרף לתוצאה והוסיף שהורי הבעל כלל לא עמדו בפני ביה"ד בזמן הדיון שקדם להסכם הגירושין, ודעתם בנוגע ל"סיכומי" הצדדים בנוגע לדירה הרשומה על שמם כלל לא נשמעה.
כמו כן, בהליך הנוכחי הסביר אביו של הבעל כי לא התכוון לתת את הדירה במתנה לבני הזוג, שכן יש לו 11 ילדים לדאוג להם. האב הוסיף כי הסכים שהאישה תישאר לגור בנכס אחרי הגירושין ועד שנת 2016 מתוך תקווה שבני הזוג יחזרו לחיות יחד וכדי לא לפגוע בשני ילדיהם.
גם הדיין אברהם דב זרביב הצטרף למסקנה.
בנסיבות אלה נדחתה תביעת האישה לקבלת הדירה או שווייה מכוח ההסכם ונקבע שהיא גם לא זכאית לכתובה.
- ב״כ האישה: עו"ד משה קייקוב
- ב״כ האיש: עו"ד נתנאל יצחק סעדון
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין